איפה מוצאים זמן למשחק? שילוב למידה מבוססת משחק במערכת השעות

התשובה הכי נפוצה של מורים לרעיון של למידה מבוססת משחק היא לא ״אני לא מאמין בזה״, אלא ״אין לי זמן״. המערכת עמוסה, יש חומר להספיק, מבחנים לתכנן, אירועים שקוטעים את השגרה. כשמנהלים ומנהלות רוצים שמשחק יהפוך לחלק מהלמידה ולא לאירוע חד פעמי, הם צריכים לעזור לצוות למצוא לו מקום. החדשות הטובות הן שזה אפשרי, בלי לבנות מערכת חדשה.

משחק לא חייב להיות שיעור שלם

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שלמידה מבוססת משחק דורשת שיעור שלם. בפועל, הרבה מהמשחקים האפקטיביים ביותר הם קצרים: חמש עד עשר דקות בפתיחת שיעור, באמצע שיעור ארוך או בסופו. משחק קצר כזה יכול לחמם את הכיתה, לתרגל מיומנות, או לבדוק הבנה.

כשמורים מבינים שמדובר ב״חלון״ קצר ולא בשיעור שלם, החשש מהספק החומר יורד. ועשר דקות פעמיים בשבוע מצטברות לזמן משמעותי לאורך שנה.

מקומות טבעיים במערכת

יש כמה נקודות במערכת השעות שבהן משחק משתלב באופן טבעי:

• פתיחת שיעור: משחק קצר שמחבר לנושא הקודם ומכין לנושא החדש.
• שיעור כפול: הפסקה באמצע שיעור כפול היא מקום מצוין למשחק שמשלב תנועה.
• שעות פרטניות: קבוצה קטנה מאפשרת משחק מותאם אישית.
• שעת חינוך: משחקים שיתופיים שמחזקים אקלים כיתתי.
• ימים לפני חגים או בסוף תקופה: ימים שבהם קשה ללמד חומר חדש ומשחק חזרה מתאים.
• שיעור החזרה לפני מבחן: כפי שמתאים לחזרה משחקית.

להקצות זמן באופן מכוון

אם בית הספר רוצה שמשחק יהיה חלק מהשגרה, כדאי לשקול לתת לו מקום מוגדר. כמה אפשרויות:

1. חלון שבועי קבוע: בשכבה מסוימת, שיעור אחד בשבוע במקצוע מסוים מתחיל ברבע שעה של משחק.
2. יום משחק חודשי: פעם בחודש, כל השכבה מקדישה שעה לפעילות משחקית משותפת.
3. שגרה של פתיחה: כל שיעור חשבון בשכבה מתחיל בחמש דקות של משחק מספרים.

כשהזמן מוגדר במערכת, מורים לא צריכים ״לגנוב״ אותו מהחומר. הוא כבר שם.

כדאי לזכור שזמן שמושקע במשחק שמתרגל את החומר הוא לא זמן שנלקח מהחומר. זה זמן שבו החומר נלמד בדרך אחרת.

לחסוך זמן הכנה

הזמן הנדרש למורים אינו רק זמן השיעור, אלא גם זמן ההכנה. כדי שמשחק יהיה בר קיימא, כדאי לצמצם את זמן ההכנה ככל האפשר:

• מאגר משותף: משחקים מוכנים, מסודרים לפי מקצוע ושכבה, שכל מורה יכול לקחת.
• תבניות: משחקים שהמבנה שלהם קבוע וצריך רק להחליף את התוכן, כמו לוח ניקוד או זיכרון.
• הכנה משותפת: מורי שכבה מכינים יחד, כל אחד מכין משחק אחד וכולם משתמשים.
• תלמידים מכינים: תלמידים יכולים להכין כרטיסיות ושאלות, וזו גם למידה עבורם.

להתחיל מהמורים שכבר מצאו זמן

בכל צוות יש מורים שכבר הצליחו לשלב משחקים בשגרה, גם אם לא דיברו על זה. כדאי לשאול אותם איך הם עושים את זה: באיזה שלב בשיעור, כמה זמן, על חשבון מה. לעתים קרובות התשובות מפתיעות. מורה אחת מגלה שמשחק קצר בפתיחה חוסך לה עשר דקות של השתקה. מורה אחר מספר שמשחק בסוף השיעור הפך לסיבה שהתלמידים מסיימים משימות בזמן. כשהסיפורים האלה נשמעים בישיבת צוות מפי עמיתים, הם משכנעים הרבה יותר מכל הנחיה של ההנהלה.

להקשיב לשאלה שמאחורי ״אין זמן״

לפעמים ״אין לי זמן״ הוא תיאור מדויק של המציאות, ולפעמים הוא דרך לומר ״אני לא בטוח שזה שווה את זה״ או ״אני לא יודע איך להתחיל״. כדאי לשאול בעדינות ולהקשיב. מורה שזקוק לליווי יקבל מענה אחר ממורה שזקוק להוכחה שזה עובד.

לתאם עם שאר הפעילות

לוח השנה של בית ספר מלא באירועים: טקסים, טיולים, מבחנים, ימי שיא. כדאי לקחת את זה בחשבון. שבוע עם שלושה מבחנים הוא לא הזמן להשיק משחק חדש. שבוע שבו יש טיול שנתי עלול לקטוע רצף. תכנון שמתחשב בלוח השנה עוזר לשמור על רצף ומונע תסכול.

צ׳קליסט לשילוב משחק במערכת

• הסבירו לצוות שמשחק יכול להיות חלון קצר של חמש עד עשר דקות.
• מפו את המקומות הטבעיים במערכת: פתיחות, שיעורים כפולים, שעות פרטניות.
• שקלו להקצות חלון קבוע בשכבה או במקצוע.
• בנו מאגר משחקים משותף ותבניות לשימוש חוזר.
• עודדו הכנה משותפת של מורי שכבה.
• שתפו תלמידים בהכנת חומרים.
• תאמו עם לוח השנה והימנעו משבועות עמוסים.

לסיום

השאלה ״איפה מוצאים זמן?״ היא שאלה אמיתית, ומגיע לה מענה אמיתי. כשההנהלה עוזרת לצוות למצוא חלונות קצרים, להקצות זמן מוגדר ולחסוך בהכנה, המשחק הופך מעוד משימה לחלק טבעי מהשבוע. ומה שנראה בהתחלה כמו מותרות, מתגלה לעתים קרובות כאחת הדרכים היעילות לנצל את הזמן הקיים.