תרבות של הכרה חיובית: לראות את מה שעובד ולא רק את מה שמפריע

בסוף יום רגיל, מורה יכול לספור כמה פעמים העיר לתלמידים: "שב", "שקט", "תפסיק", "למה לא הבאת". ואז לספור כמה פעמים אמר משהו חיובי ספציפי לתלמיד. אצל רוב המורים, הפער גדול, ולא מתוך רוע. הקשב שלנו נמשך באופן טבעי למה שמפריע. אבל תלמידים לומדים מזה שיעור: הדרך להיראות היא להפריע. תרבות של הכרה חיובית הופכת את המשוואה.

למה הכרה חיובית עובדת

כשמבוגר מבחין בהתנהגות רצויה ואומר את זה בקול, כמה דברים קורים:

• התלמיד מבין מה מצופה ממנו. לא רק מה אסור, אלא מה נכון.
• ההתנהגות מתחזקת. מה שמקבל תשומת לב חוזר.
• הקשר מתחזק. תלמיד שמרגיש שרואים את הטוב בו פתוח יותר גם לביקורת.
• האווירה משתנה. כיתה שבה נאמרים דברים טובים היא כיתה נעימה יותר לכולם.

הכרה ספציפית ולא כללית

"כל הכבוד" ו"יופי" הם התחלה, אבל הם לא אומרים לתלמיד מה בדיוק עשה טוב. הכרה אפקטיבית היא ספציפית:

• במקום "יופי של עבודה": "ראיתי שבדקת את התשובה שלך שוב לפני שהגשת. זה בדיוק מה שעושים חוקרים".
• במקום "אתה ילד טוב": "שמתי לב שעזרת לנועם לאסוף את הדפים שנפלו. זה היה אדיב".
• במקום "כיתה מצוינת": "היום כשעברנו מהעבודה בקבוצות לדיון, כולכם התיישבתם תוך דקה. זה עזר לנו להספיק הרבה".

הכרה ספציפית מתמקדת במאמץ ובהתנהגות, לא בתכונות קבועות כמו "חכם" או "מוכשר".

לשים לב לתלמידים שקל לפספס

יש תלמידים שמקבלים הרבה הכרה: המצטיינים, הבולטים, המשתתפים. ויש תלמידים שכמעט אף פעם לא שומעים מילה טובה. לרוב אלה התלמידים שמפריעים, שמתקשים, או שפשוט שקטים מאוד. בשבילם, הכרה חיובית יכולה להיות משמעותית במיוחד.

תרגיל למורים: לבחור שלושה תלמידים שקל לפספס, ולהתחייב לומר לכל אחד מהם משהו חיובי וספציפי פעם ביום, במשך שבועיים. מורים רבים מגלים שזה משנה את הקשר, ולפעמים גם את ההתנהגות.

תלמיד שמפריע הרבה עושה, ברוב הזמן, גם דברים בסדר. השאלה היא אם מישהו שם לב אליהם.

הכרה ברמה הבית ספרית

מעבר לכיתה, בית הספר יכול לבנות מנגנונים של הכרה:

פתקים להורים. פתק קצר או הודעה להורים על משהו טוב שהילד עשה. הורים רבים מקבלים מבית הספר בעיקר הודעות על בעיות. הודעה חיובית יכולה לשנות את היחסים.

הכרה בכינוסים. בטקסים או בכינוסי שכבה, להכיר לא רק בהישגים לימודיים וספורטיביים, אלא גם בעזרה לאחרים, בהתמדה, בשיפור.

לוח מעשים טובים. תלמידים ומורים כותבים על מעשים טובים שראו. הלוח מתמלא, ומשדר מה חשוב בבית הספר.

שיחת טלפון חיובית. המנהל מתקשר להורה כדי לספר משהו טוב. ההפתעה בצד השני של הקו שווה כל רגע.

להימנע ממלכודות

הכרה מזויפת. תלמידים מזהים מיד הכרה שאינה כנה. אם המורה אומר "מצוין" על כל דבר, המילה מאבדת ערך.

השוואה. "למה אתה לא יכול להיות כמו דני?" זו לא הכרה בדני, זו פגיעה בשניהם.

תלות בפרסים. מערכות של נקודות ופרסים יכולות לעבוד לזמן קצר, אבל הן עלולות להפוך את ההתנהגות הטובה לעסקה. עדיף להתמקד בהכרה מילולית ובתחושת הערך הפנימית.

הכרה פומבית למי שלא אוהב. חלק מהתלמידים מתביישים בשבחים מול הכיתה. אצלם, עדיף פתק או מילה בשקט.

דוגמה מהכיתה

מורה לאנגלית בכיתה ח מתלוננת על תלמיד שמפריע כמעט בכל שיעור. היא מחליטה לנסות את תרגיל השבועיים. ביום הראשון היא מחפשת רגע חיובי ומתקשה למצוא, עד שהיא שמה לב שהוא הגיע בזמן והוציא ספר. אחרי השיעור היא אומרת לו בשקט: "שמתי לב שהגעת מוכן היום. זה עזר לך להתחיל טוב". הוא מופתע ולא עונה.

במהלך השבועיים היא ממשיכה: על שאלה טובה ששאל, על כך שעזר לחבר למצוא עמוד, על פסקה שכתב. ההפרעות לא נעלמות, אבל הן פוחתות, והוא מתחיל לחייך כשהיא נכנסת לכיתה. בסוף התקופה היא אומרת שהדבר שהשתנה יותר מכול הוא היחסים ביניהם, ושעכשיו גם כשהיא מעירה לו, הוא מקשיב.

לבנות הרגל בצוות

להציג את הרעיון. בישיבת צוות, להסביר את ההיגיון ולתת דוגמאות.

אתגר צוותי. במשך שבוע, כל מורה מנסה להגדיל את מספר ההכרות החיוביות. בישיבה הבאה משתפים מה קרה.

ההנהלה כדוגמה. מנהל שמכיר בעבודה של הצוות בצורה ספציפית מלמד את הצוות לעשות את אותו הדבר עם התלמידים.

רשימת פעולות

• להציג לצוות את העיקרון של הכרה ספציפית.
• לבחור תלמידים שקל לפספס ולהתמקד בהם.
• לשלוח פתקים או הודעות חיוביות להורים.
• להכיר בכינוסים גם בערכים ובמאמץ, לא רק בהישגים.
• להקים לוח מעשים טובים.
• להימנע מהשוואות ומהכרה מזויפת.
• לשמש דוגמה ברמת ההנהלה.

תרבות של הכרה חיובית לא אומרת להתעלם מבעיות. היא אומרת לאזן את התמונה. כשתלמידים ומורים שומעים לפחות כמה מילים טובות כמו הערות, בית הספר הופך למקום שבו טוב יותר להיות, ללמוד ולגדול.