בדידות והדרה חברתית בבית הספר: לזהות את מי שנשאר בחוץ

בהפסקה, ילד אחד יושב על ספסל בצד ומסתכל על המשחק. אף אחד לא פגע בו, לא קילל אותו ולא דחף אותו. פשוט אף אחד לא הזמין. למחרת, אותו הדבר. הדרה חברתית שקטה כזו כמעט לא מגיעה לחדר היועצת, כי אין "אירוע". אבל עבור התלמיד, היא יכולה להיות כואבת לא פחות מכל פגיעה אחרת, ולהשפיע על הלמידה, על הביטחון העצמי ועל הרצון להגיע לבית הספר.

שני סוגים של בדידות

כדאי להבחין בין שני מצבים:

בדידות בלי כוונה. תלמיד שקשה לו ליצור קשרים, שחדש, שמתבייש, או שתחומי העניין שלו שונים. אף אחד לא מתכוון להדיר אותו, אבל הוא נשאר בחוץ.

הדרה מכוונת. קבוצה שמחליטה, במפורש או במרומז, להוציא מישהו. "אל תשבו לידו", "היא לא מוזמנת", קבוצות הודעות שבהן הוא לא נמצא. זו פגיעה חברתית, ולפעמים חלק מבריונות.

הטיפול בכל מצב שונה, ולכן חשוב לזהות במה מדובר.

לזהות

תלמידים בודדים הם לעיתים קרובות שקטים ולא מושכים תשומת לב. כמה סימנים:

• יושב לבד בהפסקות, לאורך זמן.
• לא נבחר, או נבחר אחרון, לקבוצות.
• מבקש להישאר בכיתה בהפסקה, או מתקרב למבוגרים.
• לא מוזכר כשתלמידים מדברים על פעילויות משותפות.
• נראה עצוב, מסוגר או מתלונן על כאבים לפני הפסקות.
• נעדר בימים של טיולים או אירועים חברתיים.

כלי שיכול לעזור למחנכים: שאלה פרטית לכל תלמיד, "עם מי היית רוצה לשבת?" או "עם מי נוח לך לעבוד?". התשובות, שנשארות אצל המחנך בלבד, מראות מי בחר במי, ומי לא נבחר על ידי אף אחד.

ליצור הזדמנויות לקשר

כשהבדידות אינה מכוונת, אפשר לעזור בעדינות, בלי להבליט את התלמיד:

שיבוץ מכוון. בעבודה בקבוצות ובסידורי ישיבה, לשבץ את התלמיד עם ילדים מקבלים ואדיבים.

תחומי עניין. לגלות מה התלמיד אוהב ולחבר אותו לתלמידים עם תחומים דומים, דרך חוג, פרויקט או תפקיד.

תפקיד. אחראי על ציוד, עוזר בספרייה, מפעיל משחק. תפקיד נותן סיבה לקשר וגם תחושת ערך.

פעילויות מובנות בהפסקות. משחקים מאורגנים מקלים על תלמידים שקשה להם להיכנס למשחק ספונטני.

ספסל חברות. מקום בחצר שבו מי שמחפש חבר יכול לשבת, ותלמידים אחרים יודעים להזמין.

לפעמים כל מה שצריך זה מבוגר אחד שאומר לשני ילדים: "נראה לי שיש לכם משהו במשותף".

להתמודד עם הדרה מכוונת

כשההדרה מכוונת, צריך התערבות ברורה יותר:

1. שיחה עם התלמיד שמודר. להקשיב, להאמין, לשאול מה קורה ואיך הוא מרגיש.
2. שיחה עם המדירים. בנפרד, בלי לחשוף את מי שסיפר. להבהיר שהדרה היא פגיעה ושאינה מקובלת.
3. שעת חינוך. בלי שמות, דיון על הכלה והדרה, על מה מרגיש מי שנשאר בחוץ ועל האחריות של כל אחד.
4. שיתוף היועצת. כשההדרה מתמשכת או חמורה, היועצת צריכה להיות מעורבת.
5. שיתוף ההורים. של התלמיד המודר, ולפי הצורך גם של המדירים.
6. מעקב. לבדוק אחרי כמה שבועות שהמצב השתנה.

ללמד כישורים חברתיים

חלק מהתלמידים הבודדים צריכים עזרה בכישורים: איך מצטרפים לשיחה, איך מזמינים, איך מגיבים כשמישהו מסרב. שעת חינוך יכולה לכלול תרגול של מצבים כאלה דרך משחקי תפקידים, לכל הכיתה ולא רק לתלמיד מסוים. כשהקושי משמעותי, היועצת יכולה לבחון יחד עם ההורים אפשרויות של קבוצות או תמיכה מקצועית.

לשים לב לרגשות

בדידות מתמשכת עלולה להשפיע על מצב הרוח ועל התפקוד. אם תלמיד בודד נראה עצוב לאורך זמן, אומר דברים מדאיגים, או מסרב להגיע לבית הספר, יש לפנות ליועצת באותו יום. היא תבחן את מצבו ותחליט על ההמשך, כולל הפניה לגורמים מקצועיים במקרה הצורך.

רשימת פעולות

• לשים לב לתלמידים שיושבים לבד או לא נבחרים.
• להשתמש בשאלה פרטית למיפוי חברתי.
• להבחין בין בדידות לבין הדרה מכוונת.
• ליצור הזדמנויות לקשר דרך שיבוץ, תפקידים ותחומי עניין.
• להתערב בהדרה מכוונת בשיחות, בשעת חינוך ובמעקב.
• ללמד כישורים חברתיים לכל הכיתה.
• לשתף את היועצת כשיש דאגה.

כל תלמיד צריך לפחות חבר אחד ומקום אחד שבו הוא מרגיש רצוי. כשמבוגרים בבית הספר שמים לב למי שנשאר בחוץ ופועלים בעדינות, הם יכולים לשנות את החוויה של תלמיד מבדידות לשייכות.