למידה מבוססת משחק בחטיבת הביניים: איך לא להיראות ״ילדותי״

בבית הספר היסודי, משחק בשיעור מתקבל בדרך כלל בשמחה. בחטיבת הביניים התמונה מסובכת יותר. תלמידי כיתות ז׳ עד ט׳ רגישים מאוד לכל מה שנראה להם ילדותי, מזהים מהר ניסיון של מבוגרים ״להיות מגניבים״, ולפעמים מעדיפים להיראות משועממים מאשר להודות שהם נהנים. ובכל זאת, דווקא בגיל הזה הירידה במוטיבציה מורגשת מאוד, ומשחק נכון יכול לעשות הבדל גדול. המפתח הוא להתאים את המשחק לעולם של המתבגרים, ולא להפך.

לכבד את האינטליגנציה שלהם

הדבר הראשון שבני נוער שמים לב אליו הוא האם המשחק מתייחס אליהם ברצינות. משחק עם דמויות מצוירות חמודות ומוזיקה עליזה עלול לעורר גלגול עיניים. משחק שמציב אתגר אמיתי, דורש חשיבה ומאפשר להפגין יכולת, יתקבל אחרת לגמרי.

כדאי לבחור משחקים שבהם יש מורכבות: אסטרטגיה, החלטות עם השלכות, מידע חלקי, משאבים מוגבלים. סימולציות, משחקי תפקידים עם דילמות אמיתיות, חידות שדורשות כמה שלבי חשיבה. המסר צריך להיות ״זה קשה, ואנחנו סומכים עליכם שתתמודדו״.

לתת בחירה ושליטה

מתבגרים מחפשים עצמאות, ומשחק שנותן להם שליטה מחזק את המעורבות. אפשר לתת להם לבחור בין כמה מסלולים, לקבוע את רמת הקושי, לבחור את התפקיד שלהם בקבוצה או אפילו להשפיע על כללי המשחק.

אחת הדרכים היעילות ביותר היא לתת להם לבנות משחק בעצמם. קבוצה שמקבלת משימה לעצב משחק שילמד את כיתה ז׳ נושא מסוים, חייבת להבין את הנושא לעומק, לחשוב על הקהל ולבנות כללים הגיוניים. התוצר בדרך כלל מפתיע ביצירתיות שלו.

להשתמש בתחרות בזהירות

בגיל הזה תחרות יכולה להיות מנוע חזק, אבל גם מקור למבוכה. תלמיד שמפסיד מול כל הכיתה בגיל שתים עשרה עלול לחוות את זה קשה הרבה יותר מאשר בגיל שמונה. מצד שני, תחרות בין קבוצות, שבה כל תלמיד הוא חלק מצוות, יכולה להיות מגבשת ומלהיבה.

כמה עקרונות:

• להעדיף תחרות קבוצתית על פני אישית.
• להרכיב קבוצות מגוונות, ולא לאפשר תמיד לחברים הקרובים להיות יחד.
• לא לפרסם דירוג אישי פומבי.
• לתת לכל תלמיד תפקיד ברור בקבוצה, כך שאף אחד לא נשאר בצד.

משפט שעובד היטב עם בני נוער: ״אני לא יודע אם תצליחו לפתור את זה בזמן. בואו נראה.״ אתגר שמוצג בכנות מושך יותר מכל הבטחה ש״יהיה כיף״.

לחבר למשהו אמיתי

מתבגרים שואלים ״למה צריך את זה?״ יותר מכל קבוצת גיל אחרת. משחק שמתחבר לבעיה אמיתית, לנושא שמעסיק אותם או לעולם שהם מכירים, מקבל משמעות. סימולציה של ניהול משאבי מים ביישוב, משחק תפקידים על החלטה במועצת תלמידים, או חידה שמבוססת על נתונים מהשכונה שלהם.

החיבור הזה לא צריך להיות מאולץ. לפעמים מספיק להסביר בסוף המשחק איפה הם עשויים לפגוש את המיומנות הזו בחיים.

לשים לב לדינמיקה החברתית

בחטיבת הביניים הדינמיקה החברתית חזקה מאוד, ומשחק יכול לחשוף אותה. תלמידים שנמצאים בשוליים החברתיים עלולים להרגיש אותם ביתר שאת כשצריך לבחור קבוצות. תלמידים שרוצים להיראות ״מעל זה״ עלולים להפריע לאחרים.

כדאי שהמורה יקבע את הקבוצות ולא ישאיר את זה לתלמידים. כדאי גם לשים לב לתלמיד שמסרב להשתתף, ולשוחח איתו בנפרד ולא מול הכיתה. לפעמים מאחורי הסירוב יש מבוכה או קושי, ולא חוסר עניין.

לבנות על הכישורים שלהם

הרבה תלמידים בחטיבת הביניים משחקים משחקים מורכבים בזמנם הפנוי, והם מביאים איתם הבנה עמוקה של מכניקות משחק. כדאי להשתמש בזה. אפשר לשאול אותם מה הופך משחק לטוב, לבקש מהם לבקר משחק שהמורה הביא, או להזמין אותם להציע שיפורים. תלמידים שמרגישים שהידע שלהם מוערך נוטים להשקיע יותר.

צ׳קליסט להתאמת משחקים לחטיבת הביניים

• בחרו משחקים עם אתגר אמיתי ומורכבות, לא עיצוב ילדותי.
• תנו בחירה: מסלולים, רמות קושי, תפקידים.
• שקלו לתת לתלמידים לבנות משחק בעצמם.
• העדיפו תחרות קבוצתית והימנעו מדירוג אישי פומבי.
• קבעו את הקבוצות בעצמכם, בתשומת לב לדינמיקה החברתית.
• חברו את המשחק לבעיה או לנושא רלוונטי לחייהם.
• הזמינו תלמידים לבקר ולשפר משחקים.
• שוחחו בנפרד עם תלמידים שמסרבים להשתתף.

לסיום

בני נוער לא פחות זקוקים למשחק מילדים צעירים, הם פשוט זקוקים למשחק אחר. כשהמשחק מכבד אותם, נותן להם שליטה ומציב אתגר אמיתי, הם מגיבים בהתלהבות שלפעמים מפתיעה גם אותם. ובגיל שבו המוטיבציה ללמידה נוטה לרדת, זו הזדמנות שכדאי לבית הספר לנצל.