להחזיר תלמידים מנותקים ללמידה דרך משחק: גישה זהירה ומעשית

בכל בית ספר יש תלמידים שנמצאים בכיתה רק בגוף. הם לא מפריעים, לא משתתפים, לא מגישים, ולעתים קרובות גם לא מצפים מעצמם לשום דבר. הצוות מכיר אותם, מנסה להגיע אליהם, ולפעמים מתייאש. משחק לא יפתור את הסיבות העמוקות שבגללן תלמיד התנתק. אבל משחק יכול לפעמים לפתוח דלת שנראתה סגורה, ולתת לתלמיד חוויה של הצלחה שלא הייתה לו מזמן.

להבין מה עומד מאחורי הניתוק

לפני שמנסים להחזיר תלמיד, כדאי להבין למה הוא התנתק. הסיבות מגוונות: קשיי למידה שלא אובחנו או לא קיבלו מענה, קושי רגשי, מצב משפחתי מורכב, תחושה שהחומר לא רלוונטי, או פשוט רצף של כישלונות שלימד אותו שאין טעם לנסות.

לכל סיבה דרוש מענה אחר, ולכן משחק הוא תמיד חלק מתמונה רחבה יותר. כדאי לשתף את המחנכת, את היועצת ואת הגורמים המקצועיים בבית הספר, ולבנות יחד תוכנית. המשחק יכול להיות כלי בתוכה, לא תחליף לה.

למה משחק יכול לעזור

משחק טוב משנה כמה דברים שמרחיקים תלמידים מלמידה:

• הכישלון פחות כואב. במשחק, טעות היא חלק מהתהליך. נכשלים, מנסים שוב, מתקדמים. זה שונה מאוד ממבחן שבו טעות נשארת על הדף.
• ההתקדמות גלויה. תלמיד שרואה שהוא עבר שלב, גם קטן, מקבל הוכחה מוחשית שהוא מסוגל.
• הקצב אישי. במשחקים רבים התלמיד מתקדם בקצב שלו, בלי להשוות את עצמו לכיתה.
• הכניסה נמוכה. אפשר להתחיל ממשימה קלה מאוד, שמבטיחה הצלחה ראשונה.

עבור תלמיד שהתרגל לחשוב ״אני לא מצליח בזה״, הצלחה ראשונה יכולה להיות משמעותית מאוד.

להתחיל בקטן ובאופן אישי

עם תלמידים מנותקים, כדאי לא להתחיל במשחק כיתתי גדול. במשחק כזה הם עלולים להיבלע שוב, או להרגיש חשופים מול הכיתה. עדיף להתחיל במסגרת אישית או בקבוצה קטנה, למשל בשעה פרטנית.

אפשר להציע לתלמיד לנסות משחק בלי לחץ ובלי ציון. ״יש לי משהו שאני רוצה שתבדוק בשבילי, תגיד לי אם זה שווה משהו.״ הפנייה הזו מכבדת את התלמיד ונותנת לו תפקיד של מומחה ולא של מתקשה.

לפעמים התלמיד המנותק ביותר בכיתה הוא גם השחקן המיומן ביותר מחוץ לה. שאלה פשוטה כמו ״באיזה משחק אתה הכי טוב?״ יכולה לפתוח שיחה שלא נפתחה כבר הרבה זמן.

לבנות על ההצלחה

אחרי חוויה ראשונה של הצלחה, כדאי להמשיך בהדרגה. להוסיף אתגר קטן, להציע לתלמיד להסביר משהו לחבר, או לתת לו תפקיד במשחק הבא בכיתה. כל צעד צריך להיות כזה שיש לו סיכוי טוב להצליח.

חשוב גם לשים לב לגשר בין המשחק לבין שאר הלמידה. המטרה היא לא שהתלמיד ישחק במקום ללמוד, אלא שהחוויה של ההצלחה תעבור גם לתחומים אחרים. מורה יכול לומר: ״ראיתי איך התעקשת בשלב הזה. בוא ננסה את אותה התעקשות בתרגיל הזה.״

לשתף את ההורים בזהירות

הורים של תלמיד מנותק מכירים לעתים קרובות רק את הצד הקשה של הסיפור: שיחות מבית הספר, ציונים נמוכים, תחושת תסכול. כשהתלמיד חווה הצלחה ראשונה, כדאי לספר להם על כך. שיחת טלפון קצרה שמתחילה ב״רציתי לשתף אתכם במשהו טוב שקרה היום״ יכולה לשנות את הדינמיקה בבית ואת הקשר בין ההורים לבית הספר. עם זאת, כדאי להימנע מהבטחות גדולות מדי. הצלחה אחת היא התחלה, לא פתרון, וחשוב שההורים יבינו שמדובר בתהליך.

לעקוב ולהתאים

לא כל תלמיד יגיב למשחק, ולא כל משחק יתאים לכל תלמיד. כדאי לעקוב אחרי התגובה ולהיות מוכנים לשנות. אם אחרי כמה ניסיונות אין שינוי, אולי צריך כלי אחר, או אולי הקושי עמוק יותר ודורש מענה מקצועי אחר.

כדאי לתעד את מה שנוסה ואת התגובות, ולשתף בצוות. תיעוד כזה עוזר לראות דפוסים ולבנות על מה שעובד.

צ׳קליסט לעבודה עם תלמידים מנותקים

• מפו יחד עם המחנכת והיועצת את התלמידים המנותקים.
• נסו להבין את הסיבות לניתוק לפני שבוחרים כלי.
• שלבו את המשחק בתוכנית אישית רחבה, לא כפתרון בודד.
• התחילו במסגרת אישית או בקבוצה קטנה.
• בחרו משחק עם כניסה קלה שמבטיח הצלחה ראשונה.
• פנו לתלמיד כמומחה ולא כמתקשה.
• בנו את ההתקדמות בהדרגה וחברו אותה ללמידה אחרת.
• תעדו ושתפו בצוות.

לסיום

תלמיד מנותק לא חוזר ללמידה בגלל כלי, אלא בגלל מבוגר שהאמין בו ומצא את הדרך הנכונה להגיע אליו. משחק יכול להיות הדרך הזו לחלק מהתלמידים. וכשהוא משולב בתוכנית מקצועית, ברגישות ובסבלנות, הוא יכול לתת לתלמיד משהו שאולי הוא כבר לא האמין שיקבל: את התחושה שגם הוא מסוגל.