מניעת חרם ולעג על רקע שונות: מה בית הספר יכול לעשות

תלמיד עם מבטא שונה שמחקים אותו בהפסקה. תלמידה עם מוגבלות שאף אחד לא מזמין ליום הולדת. תלמיד שמתנהג קצת אחרת שהופך למטרה של בדיחות בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. חרם ולעג פוגעים בכל תלמיד, אבל תלמידים שנתפסים כ״שונים״ חשופים להם יותר. בית ספר שמחויב להכלה לא יכול להסתפק בשילוב התלמידים האלה בכיתה. הוא צריך גם לוודא שהם בטוחים ומקובלים בה.

למה שונות הופכת למטרה

ילדים ובני נוער מחפשים שייכות, ולפעמים הדרך לחזק את השייכות לקבוצה היא להגדיר מי לא שייך. מי שנראה, מדבר או מתנהג אחרת הופך למטרה קלה. לפעמים זה מתחיל בבדיחה ״תמימה״, ממשיך בהתעלמות, ומתפתח לחרם או ללעג שיטתי.

התלמידים הפוגעים לא תמיד רעים. לעתים קרובות הם פשוט לא מבינים את ההשפעה של מה שהם עושים, או שהם נגררים אחרי הקבוצה. וזה בדיוק המקום שבו לבית הספר יש תפקיד: ללמד, לעצור ולבנות נורמות אחרות.

לבנות תרבות מונעת

הדרך היעילה ביותר להתמודד עם חרם ולעג היא למנוע אותם. כמה דרכים לבנות תרבות שמקבלת שונות:

• לדבר על שונות בגלוי: שיחות בכיתה, ספרים ופעילויות שמציגים שונות כחלק טבעי מהחיים.
• להכיר זה את זה: פעילויות שבהן תלמידים מגלים דברים משותפים עם חברים שהם לא מכירים טוב.
• קבוצות מעורבות: עבודה בקבוצות שהמורה מרכיב, כך שתלמידים עובדים עם מגוון חברים.
• נורמות ברורות: כללים כיתתיים ובית ספריים שמבהירים שלעג וחרם אינם מקובלים.
• מודלינג: מבוגרים שמדברים בכבוד על כל התלמידים, ולא מצחקקים כשתלמיד אחד לועג לאחר.

להכין את הכיתה לקליטת תלמיד שונה

כשתלמיד עם מוגבלות, תלמיד עולה או תלמיד אחר שעלול להיתפס כשונה מצטרף לכיתה, כדאי לחשוב מראש על ההכנה. בתיאום עם התלמיד, ההורים והצוות המקצועי, אפשר לשקול שיחה כיתתית שמסבירה, בגובה העיניים, משהו על השונות ועל איך אפשר לעזור. לא תמיד שיחה כזו מתאימה, ולא תמיד התלמיד או ההורים רוצים בה. אבל כשהיא נעשית נכון, היא יכולה להפוך סקרנות ללא מילים להבנה.

תלמידים שמבינים למה חבר מתנהג בדרך מסוימת נוטים הרבה פחות ללעוג לו. ההבנה מחליפה את הזרות.

לזהות מוקדם

חרם ולעג נוטים להתחיל בקטן ולהסלים. ככל שמזהים מוקדם יותר, קל יותר לעצור. כדאי שהמורים, ובמיוחד המחנכות, יהיו ערים לסימנים: תלמיד שתמיד לבד, שמגיע מאוחר או נעדר, שמשנה התנהגות, שנמנע מהפסקות. כדאי גם לשים לב למה שקורה ברשתות החברתיות, שבהן חרם יכול להתרחש מחוץ לעיני המבוגרים.

סקרים אנונימיים תקופתיים, שבהם תלמידים יכולים לדווח על מה שהם רואים, יכולים לעזור לחשוף מצבים שהמבוגרים לא רואים.

להגיב כשזה קורה

כשמתגלה מקרה של חרם או לעג, התגובה צריכה להיות מהירה וברורה. כמה עקרונות:

1. להגן על הנפגע: קודם כל לוודא שהתלמיד הנפגע בטוח ויש לו מבוגר לפנות אליו.
2. לשוחח עם הפוגעים: לא רק להעניש, אלא להבין ולהסביר את ההשפעה של מה שעשו.
3. לעבוד עם הכיתה: חרם הוא תופעה קבוצתית, והטיפול צריך לכלול גם את ״הצופים מהצד״.
4. לשתף את ההורים: של הנפגע ושל הפוגעים, בדרך שמזמינה שיתוף פעולה.
5. לעקוב: לוודא שהמצב באמת השתנה, ולא רק נעלם מהעין.

כדאי לפעול בהתאם להנחיות העדכניות של משרד החינוך בנושא אלימות וחרם, ולשתף את היועצת ואת הגורמים המקצועיים.

לחזק את הצופים מהצד

ברוב מקרי החרם יש תלמידים שרואים ולא מתערבים. לא כי הם מסכימים, אלא כי הם לא יודעים מה לעשות, או חוששים להיות המטרה הבאה. כדאי ללמד תלמידים דרכים פשוטות לעזור: לגשת לתלמיד הנפגע, להזמין אותו להצטרף, לא לצחוק, לדווח למבוגר. כשמספיק תלמידים עושים את זה, הנורמה משתנה.

צ׳קליסט למניעת חרם על רקע שונות

• דברו על שונות בגלוי בכיתות ובפעילויות.
• הרכיבו קבוצות מעורבות לעבודה בכיתה.
• קבעו נורמות ברורות נגד לעג וחרם.
• הכינו את הכיתה לקליטת תלמיד שונה, בתיאום עם המשפחה.
• הדריכו מורים לזהות סימנים מוקדמים.
• קיימו סקרים אנונימיים תקופתיים.
• הגיבו מהר: הגנה, שיחה, עבודה עם הכיתה, שיתוף הורים ומעקב.
• למדו את התלמידים איך לעזור כצופים מהצד.

לסיום

הכלה אמיתית היא לא רק לאפשר לכל תלמיד להיות בכיתה, אלא לוודא שהוא מרגיש בה בטוח ורצוי. בית ספר שמשקיע במניעת חרם ולעג, ומגיב בנחישות כשהם קורים, מלמד את כל התלמידים שלו שהשונות היא חלק מהקהילה. וזה שיעור שישפיע עליהם הרבה אחרי שיסיימו את בית הספר.