מחוננות לצד לקות: איך לא לפספס את התלמידים ״הכפולים״

יש תלמידים שמבלבלים את כולם. בשיחה הם מבריקים, שואלים שאלות מעמיקות ומפתיעים ברעיונות. אבל כשצריך לכתוב, הם מגישים חצי עמוד מבולגן. או שהם פותרים בעיות מורכבות בראש, אבל נכשלים בתרגילים פשוטים. או שהם יודעים הכל על נושא שמעניין אותם, ולא מצליחים להתארגן לשום דבר אחר. התלמידים האלה מכונים לעתים ״כפולי ייחוד״: מחוננים, ובאותו זמן מתמודדים עם לקות למידה, קשב או קושי אחר. הם נוטים ליפול בין הכיסאות, ובית ספר מכיל צריך לראות אותם.

למה קל לפספס אותם

התלמידים האלה מאתגרים את מערכות האיתור הרגילות. היכולות הגבוהות שלהם מסתירות את הקושי: הם מצליחים לפצות עליו מספיק כדי להיראות ״ממוצעים״, ולכן לא נשלחים לאבחון. במקביל, הקושי מסתיר את היכולות: הציונים שלהם לא גבוהים מספיק, ולכן הם לא מזוהים כמחוננים.

התוצאה היא תלמיד שנראה ״בסדר״, אבל בפועל חווה תסכול עמוק. הוא יודע שהוא יכול יותר, אבל לא מצליח להראות את זה. עם הזמן התסכול הזה יכול להפוך לחוסר מוטיבציה, להתנהגות מאתגרת, או לתחושה ש״אני פשוט עצלן״ או ״אני לא חכם״.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

כדאי לעודד מורים לשים לב לפערים בולטים:

• פער בין יכולת בעל פה לבין יכולת בכתב.
• פער בין הבנה מעמיקה של מושגים לבין טעויות בפרטים פשוטים.
• ידע רחב מאוד בתחום עניין, לצד קושי בתחומים אחרים.
• יצירתיות ופתרונות מקוריים, לצד קושי בהתארגנות ובעמידה בזמנים.
• תלמיד שמשתעמם במשימות פשוטות אבל מתקשה בהן.

כשמורה מזהה פער כזה, כדאי לשתף את הצוות המקצועי. לא כל פער מעיד על כפל ייחוד, אבל הוא סיבה לבדוק לעומק.

לבנות מענה שרואה את שני הצדדים

האתגר הגדול ביותר הוא לא לבחור בין שני הצדדים. מענה שמתמקד רק בקושי, למשל תרגול חוזר של מיומנויות בסיסיות, עלול לשעמם את התלמיד ולהחמיר את התסכול. מענה שמתמקד רק בכישרון, למשל העשרה שדורשת הרבה כתיבה, עלול להיתקל שוב בקושי.

המענה הטוב משלב: אתגר ברמה גבוהה, עם התאמות שמאפשרות לתלמיד להתמודד איתו. למשל:

1. אתגר מחשבתי עם דרכי ביטוי חלופיות: בעיה מורכבת, שהתלמיד יכול להציג את הפתרון שלה בעל פה, בתרשים או בהקלטה ולא רק בכתב.
2. פרויקט בתחום עניין, עם תמיכה בהתארגנות: חקר עמוק בנושא שמרתק את התלמיד, עם כלים לחלוקת המשימה לשלבים.
3. שימוש בחוזקות לחיזוק הקושי: תלמיד שאוהב מדע יכול לתרגל כתיבה דרך כתיבת דוח מדעי בנושא שמעניין אותו.

כל ההתאמות צריכות להיקבע בשיתוף הצוות המקצועי ובהתאם להנחיות העדכניות של משרד החינוך לגבי התאמות ומענים.

משפט שתלמיד כזה צריך לשמוע: ״אני רואה כמה אתה חכם, ואני רואה שיש דברים שקשים לך. שני הדברים נכונים, ונעבוד על שניהם.״

הצד הרגשי

תלמידים כפולי ייחוד חווים לעתים קרובות בלבול לגבי עצמם. הם שומעים מסרים סותרים: ״אתה כל כך חכם״ ו״למה אתה לא מתאמץ?״. הם עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך, חרדה או תסכול. חשוב שהיועצת תהיה מעורבת, ושיהיה מבוגר בבית הספר שמבין את התמונה המלאה ויכול לשקף אותה לתלמיד.

כדאי גם לעזור לתלמיד להבין את עצמו. כשהוא מבין שיש לו גם יכולות גבוהות וגם קושי מסוים, ושזה מצב מוכר, הוא יכול להפסיק להאשים את עצמו ולהתחיל לחפש דרכים להתמודד.

לעבוד עם ההורים

ההורים מכירים לעתים קרובות את הפער הזה מהבית, ולפעמים הם אלה שמזהים אותו ראשונים. כדאי להקשיב להם ברצינות. שיחה משותפת שבה בית הספר וההורים משתפים את מה שהם רואים יכולה לעזור להרכיב את התמונה המלאה.

צ׳קליסט לתלמידים כפולי ייחוד

• הסבירו לצוות את המושג ואת הסימנים העיקריים.
• עודדו מורים לשים לב לפערים בולטים ולשתף.
• הפנו לבדיקה מקצועית כשיש חשד.
• בנו מענה שמשלב אתגר גבוה עם התאמות.
• אפשרו דרכי ביטוי חלופיות.
• שתפו את היועצת ושימו לב לצד הרגשי.
• עזרו לתלמיד להבין את עצמו.
• הקשיבו להורים ובנו איתם תמונה משותפת.

לסיום

תלמידים כפולי ייחוד הם תזכורת לכך שאף תלמיד לא מתאים בדיוק לקטגוריה אחת. כשבית הספר לומד לראות את המורכבות, הוא נותן לתלמידים האלה משהו שאולי לא קיבלו קודם: הכרה במי שהם באמת, עם כל היכולות וכל הקשיים.