קבוצות הוואטסאפ של ההורים: כללי התנהלות שמורידים את הרעש

קבוצת הוואטסאפ הכיתתית היא אחד הערוצים החזקים ביותר בחיי בית הספר, וגם אחד המאתגרים. היא יכולה לחסוך טלפונים, להפיץ מידע במהירות ולחבר בין משפחות. היא יכולה גם להפוך לזירה של תלונות, שמועות והודעות שנשלחות בשעה אחת עשרה בלילה. בית הספר לא שולט בכל הקבוצות, אבל הוא בהחלט יכול להשפיע על התרבות שבהן.

להבחין בין קבוצות שונות

הצעד הראשון הוא להבין שלא כל קבוצה זהה. בבתי ספר רבים קיימים במקביל:

• קבוצת הודעות של המחנך: ערוץ רשמי שבו רק המחנך שולח, וההורים מקבלים. מתאים לעדכונים, תזכורות ושינויים.
• קבוצת הורים של הכיתה: נפתחה ומנוהלת בידי הורים. בית הספר אינו חבר בה בדרך כלל.
• קבוצות של נציגי ועד: לתיאום בין נציגים לבין ההנהלה.

כשההבדל ברור לכולם, קל יותר להחליט מה נשלח לאן. מחנכים רבים מעדיפים לא להיות חברים בקבוצת ההורים בכלל, ולהסתפק בערוץ הודעות חד כיווני. זו החלטה לגיטימית שכדאי לגבש ברמת בית הספר ולא להשאיר לכל מורה לבד.

כללים שכדאי להציע להורים

בית הספר יכול לנסח מסמך קצר של ״כללי קבוצה מומלצים״ ולשלוח אותו לנציגי הוועד בתחילת השנה, עם בקשה לנעוץ אותו בקבוצות. מסמך כזה יכול לכלול:

• הקבוצה נועדה למידע מעשי: שיעורי בית שנשכחו, ציוד, אירועים, הסעות.
• לא דנים בקבוצה בילד מסוים או במורה מסוים. נושא אישי עובר לשיחה ישירה עם המחנך.
• לא מפיצים צילומים של ילדים אחרים בלי הסכמת ההורים שלהם.
• שומרים על שעות סבירות לשליחת הודעות.
• מגיבים לבקשות במסר פרטי, לא בעשרות ״תודה״ ו״גם אצלנו״.
• כשיש חשש או כעס, עוצרים לפני ששולחים. מה שנכתב בקבוצה נשאר.

ניסוח חיובי עובד טוב יותר מרשימת איסורים. ״בואו נשמור על קבוצה שנעים להיות בה״ נשמע אחרת מ״אסור לכתוב״.

תפקיד המחנך: ערוץ ברור וזמינות מוגדרת

מחנכים מרגישים לא פעם שהם צריכים להיות זמינים בכל שעה. מדיניות בית ספרית ברורה מגינה עליהם. כדאי להגדיר:

• באילו שעות המחנך עונה להודעות, ומה עושים במקרה דחוף באמת.
• אילו נושאים מתאימים להודעה כתובה ואילו דורשים שיחה.
• שהמחנך לא נדרש לענות לכל הודעה בקבוצת ההורים, גם אם הוא חבר בה.

הודעה קבועה בתחילת השנה מסדרת את הציפיות: ״אני זמינה להודעות בימים א׳ עד ה׳ עד שעה שתוכננה מראש. במקרה דחוף פנו למזכירות.״ כך ההורים יודעים למה לצפות, והמחנכת לא מרגישה אשמה כשהיא לא עונה בערב.

כשמשהו משתבש בקבוצה

לפעמים מגיעה לבית הספר הודעה מצולמת: הורה כתב משהו פוגע על מורה, על ילד או על בית הספר. כמה עקרונות לתגובה:

• לא להגיב בתוך הקבוצה, גם אם מישהו מהצוות חבר בה. תגובה פומבית רק מגבירה את האש.
• לפנות ישירות להורה שכתב, בשיחה ולא בהודעה. להקשיב למה שמאחורי הכעס.
• אם נפגע ילד, לטפל קודם בו ובמשפחתו, ורק אחר כך בשאלת הניסוח.
• לשתף את נציג הוועד הכיתתי, כדי שיעזור להחזיר את הקבוצה לשגרה.
• אם מדובר בהתנהלות פוגענית חוזרת או בפגיעה של ממש, לפעול לפי הנהלים ולהתייעץ עם הגורמים המוסמכים ברשות ובמשרד החינוך.

שגרות שמונעות בעיות מראש

רוב המשברים בקבוצות נולדים מחוסר מידע. כשהורים לא יודעים מה קורה, הם משלימים את הפערים בעצמם. שגרה של עדכון קבוע מורידה את הצורך לשאול בקבוצה: מכתב שבועי קצר מהמחנך, לוח אירועים מעודכן, והודעה יזומה כשקורה משהו חריג בכיתה.

גם שיחה עם הילדים עצמם עוזרת. תלמידים יכולים ללמוד בשיעורי חינוך על שיח מכבד ברשת, ולהביא את השיחה הביתה.

צעדים מעשיים לבית הספר

• גבשו מדיניות בית ספרית על חברות מורים בקבוצות הורים.
• נסחו מסמך ״כללי קבוצה מומלצים״ ושלחו אותו לנציגי הוועד.
• הגדירו לכל מחנך ערוץ הודעות רשמי ושעות זמינות.
• הכינו נוסח הודעה קבועה לפתיחת השנה.
• קבעו נוהל לטיפול בהודעה פוגענית שמגיעה לידיעת בית הספר.
• שלבו בשיעורי חינוך שיחה על תקשורת מכבדת ברשת.
• בדקו באמצע השנה עם נציגי הוועד מה עובד ומה צריך לרענן.

קבוצת וואטסאפ טובה היא קבוצה שקטה ושימושית, שבה הורים מקבלים את מה שהם צריכים ונשארים בקשר טוב זה עם זה. בית הספר לא יכול לנהל אותה, אבל הוא יכול לתת לה מסגרת, דוגמה אישית וכלים. זה לרוב מספיק כדי לשנות את האווירה.