מיפוי אקלים בית ספרי: להקשיב לתלמידים, לצוות ולהורים

מנהלים רבים מרגישים שהם יודעים מה המצב בבית הספר. הם מסתובבים במסדרונות, משוחחים עם מורים, שומעים מהורים. אבל התמונה שמגיעה לחדר המנהל היא לעיתים קרובות חלקית. תלמידים לא תמיד מספרים למבוגרים מה מטריד אותם, מורים לא תמיד משתפים את ההנהלה בקשיים, והורים שקטים לא נשמעים. מיפוי אקלים מסודר משלים את התמונה, ומאפשר להחליט על פעולות על סמך הקשבה ולא רק תחושה.

מה רוצים לדעת

לפני שמתחילים, כדאי להגדיר מה מעניין אתכם. כמה תחומים מרכזיים:

• ביטחון. האם תלמידים מרגישים בטוחים, פיזית ורגשית? איפה פחות?
• שייכות. האם יש להם חבר? מבוגר שהם סומכים עליו?
• יחסים. בין תלמידים, בין תלמידים למורים, בין מורים לבין עצמם.
• למידה. האם הם מרגישים שמאתגרים אותם? שעוזרים להם?
• הוגנות. האם הכללים ברורים? האם הם נאכפים בהוגנות?
• רווחת הצוות. האם המורים מרגישים נתמכים? שחוקים?

לא חייבים לבדוק הכול בבת אחת. אפשר לבחור שניים או שלושה תחומים כל שנה.

כדאי לבדוק גם אם יש כלים ומדדים של משרד החינוך לבחינת אקלים, ולשלב אותם עם הכלים הבית ספריים.

שאלונים קצרים

שאלון הוא דרך לשמוע הרבה קולות. כמה עקרונות:

• קצר. עשר עד חמש עשרה שאלות לכל היותר. שאלון ארוך מקבל תשובות לא רציניות.
• אנונימי. תלמידים ומורים יענו בכנות רק אם הם בטוחים שלא יזוהו.
• שפה מותאמת. שאלות לכיתות הצעירות שונות משאלות לתיכון.
• שאלה פתוחה אחת או שתיים. "מה היית משנה בבית הספר?" התשובות הפתוחות הן לעיתים קרובות המעניינות ביותר.
• זמן מוגדר. להעביר בשיעור, לא לשלוח הביתה.

קבוצות הקשבה

שאלונים נותנים רוחב. קבוצות הקשבה נותנות עומק. מפגש של שישה עד שמונה תלמידים, עם מנחה, סביב שאלות פתוחות:

• "ספרו לי על רגע שבו הרגשתם טוב בבית הספר".
• "ספרו לי על רגע שבו הרגשתם לא בנוח".
• "אם הייתם המנהלים ליום אחד, מה הייתם משנים?"

כדאי לבחור משתתפים מגוונים, לא רק את הדברנים, ולהבטיח שמה שנאמר לא יקושר לשמות. אפשר לקיים קבוצות דומות גם עם מורים ועם הורים.

תצפיות

לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין היא להסתכל. כמה שאלות לתצפית:

• מה קורה בחצר בהפסקה? מי משחק עם מי? מי לבד?
• איך נראים המעברים בין השיעורים?
• איך נראית הכניסה בבוקר?
• מה הטון בחדר המורים?

תצפית של חצי שעה, עם עיניים פתוחות ובלי לשפוט, יכולה לחשוף הרבה.

מיפוי אקלים מתחיל בהנחה צנועה: ייתכן שאני לא יודע הכול על מה שקורה בבית הספר שלי.

מנתונים לפעולה

המיפוי שווה רק אם הוא מוביל לשינוי. תהליך מוצע:

1. לרכז. צוות קטן, כולל היועצת ונציגי מורים, עובר על כל המידע.
2. לזהות דפוסים. מה חוזר? מה מפתיע? מה שונה בין שכבות או קבוצות?
3. לבחור. מכל מה שעלה, לבחור שניים או שלושה נושאים לפעולה. לא יותר.
4. לתכנן. לכל נושא, מה עושים, מי אחראי, ומתי בודקים.
5. לשתף. לספר לתלמידים, לצוות ולהורים מה שמעתם ומה תעשו.
6. לבדוק שוב. בשנה הבאה, לחזור על המיפוי ולבדוק אם משהו השתנה.

לשתף את הממצאים

השיתוף חשוב לא פחות מהמיפוי. כשתלמידים ומורים רואים שהקול שלהם נשמע והוביל לשינוי, הם יענו בכנות גם בפעם הבאה. אפשר להציג את הממצאים בכינוס, בישיבת צוות, במכתב להורים, ובשיחות עם מועצת התלמידים. כדאי להציג גם את מה שטוב, לא רק את מה שצריך שיפור.

רגישות ופרטיות

מיפוי אקלים עלול לחשוף מצוקות של תלמידים. אם בשאלון או בקבוצה עולה משהו שמעורר דאגה לתלמיד מסוים, ולמשל תלמיד שמזהה את עצמו ומתאר פגיעה, יש להעביר את המידע ליועצת, בהתאם לנהלים. כדאי לחשוב על זה מראש ולהסביר למשתתפים מה יקרה במצב כזה.

רשימת פעולות

• להגדיר שניים או שלושה תחומים למיפוי השנה.
• לבדוק כלים קיימים של משרד החינוך.
• להכין שאלון קצר ואנונימי לתלמידים ולצוות.
• לקיים קבוצות הקשבה מגוונות.
• לבצע תצפיות בזמנים ובמקומות מרכזיים.
• לרכז, לזהות דפוסים ולבחור נושאים לפעולה.
• לשתף את הממצאים ואת התוכנית.
• להגדיר מה עושים כשעולה דאגה לתלמיד מסוים.
• לחזור על המיפוי בשנה הבאה.

מיפוי אקלים הוא מעשה של הקשבה. הוא משדר לכל הקהילה שבית הספר רוצה לדעת, באמת, איך מרגישים בו. וההקשבה הזו, כשהיא מובילה לפעולה, היא כבר בעצמה שיפור של האקלים.