חמישה צעדים ראשונים להכנסת למידה מבוססת משחק לבית הספר

רוב בתי הספר שמנסים למידה מבוססת משחק לא נכשלים בגלל המשחק עצמו. הם נתקעים בגלל התחלה גדולה מדי, לא ברורה מדי, או כזו שנשענת על התלהבות של רגע. הדרך הבטוחה יותר היא להתחיל קטן, להגדיר מראש מה רוצים לראות, וללמוד תוך כדי. הנה חמישה צעדים שמנהלים ומנהלות יכולים ליישם כבר בחודש הקרוב.

צעד ראשון: לבחור בעיה אמיתית ולא כלי

לפני שמחפשים משחק, כדאי לשאול איזו בעיה בית הספר רוצה לפתור. אולי תלמידי שכבה ה׳ מגיעים לשיעורי חשבון בלי חשק. אולי בשכבה ז׳ יש ירידה בהגשת משימות. אולי מורים מתלוננים שתרגול אוצר מילים באנגלית משעמם את כולם.

כשהבעיה ברורה, קל יותר לבחור כלי ולהסביר לצוות למה. ״אנחנו מנסים משחק כדי שהתרגול בחשבון יהיה יומיומי וקצר״ הוא משפט שמורים יכולים להתחבר אליו. ״אנחנו מכניסים גיימיפיקציה״ הוא משפט שמעורר בעיקר חשדנות.

צעד שני: למצוא את המורים הנכונים לפיילוט

בכל צוות יש מורים שכבר משחקים עם התלמידים, גם אם הם לא קוראים לזה כך. מורה שמכינה חידונים, מורה שמחלק את הכיתה לקבוצות מתחרות, מורה שבונה ״משימות סודיות״. אלה השותפים הטבעיים לשלב הראשון.

כדאי לפנות אליהם באופן אישי ולא דרך הודעה כללית. שיחה קצרה של עשר דקות שבה מציגים את הבעיה ומבקשים מהם לנסות פתרון, עם התחייבות שלכם לליווי, תעבוד הרבה יותר טוב מקריאה פתוחה למתנדבים. שניים או שלושה מורים מספיקים בהחלט.

צעד שלישי: לקבוע מסגרת זמן וכללים פשוטים

פיילוט טוב הוא פיילוט עם התחלה וסוף. שישה עד שמונה שבועות הם פרק זמן סביר כדי לראות שינוי בלי לאבד את המומנטום. בתוך המסגרת הזו כדאי להחליט:

• כמה פעמים בשבוע ישחקו, ולכמה זמן.
• האם המשחק יהיה דיגיטלי, ללא מסך, או שילוב.
• איך יתעדו את מה שקורה, למשל יומן קצר של המורה אחרי כל מפגש.
• מה עושים עם תלמידים שלא רוצים להשתתף או שמתוסכלים.

הכללים לא צריכים להיות מושלמים. הם צריכים להיות ברורים מספיק כדי שכל המשתתפים ידעו מה מצופה מהם.

צעד רביעי: לשתף הורים ותלמידים מראש

הורים שמגלים במקרה שהילד ״משחק בשיעור״ עלולים להגיב בדאגה. הורים שקיבלו מראש הסבר קצר, למה עושים את זה ומה המטרה, נוטים להיות סקרנים ותומכים. מכתב של פסקה אחת או הודעה קצרה בקבוצת ההורים מספיקים.

גם התלמידים צריכים לשמוע את ההסבר. כשאומרים להם ״אנחנו מנסים דרך חדשה לתרגל, ואנחנו רוצים לשמוע מכם מה עובד ומה לא״, הם הופכים לשותפים במקום לצרכנים. תלמידים רבים לוקחים את התפקיד הזה ברצינות רבה.

משפט שכדאי לומר לתלמידים ביום הראשון: ״המשחק הזה הוא ניסוי, ואתם הבודקים. בסוף נשאל אתכם מה לשפר.״

צעד חמישי: לסכם וללמוד לפני שמרחיבים

בסוף תקופת הפיילוט, לפני שמחליטים להרחיב, כדאי לקיים שיחת סיכום עם המורים המשתתפים. השאלות פשוטות: מה הצליח, מה הפתיע, מה היה מתסכל, ומה הייתם משנים. כדאי לשמוע גם קבוצה קטנה של תלמידים, כולל כאלה שלא אהבו.

מתוך השיחה הזו תוכלו להחליט אם להרחיב לשכבה נוספת, לשנות את אופי המשחק, או לעצור ולחשוב מחדש. כל אחת מהאפשרויות היא תוצאה לגיטימית. פיילוט שהוביל להחלטה מושכלת לעצור הוא פיילוט מוצלח.

כדאי גם לתעד את התובנות בכתב, אפילו בעמוד אחד. בשנה הבאה, כשמורה חדש ירצה להצטרף, המסמך הזה יחסוך לו ולכם את הטעויות של ההתחלה.

כדאי לזכור שגם פיילוט שהסתיים בהחלטה לשנות כיוון לימד את בית הספר משהו חשוב על התלמידים ועל הצוות שלו.

צ׳קליסט להתחלה

• נסחו במשפט אחד את הבעיה שהמשחק אמור לעזור בה.
• פנו אישית לשניים או שלושה מורים שכבר נוטים לשחק.
• קבעו פיילוט של שישה עד שמונה שבועות עם תאריך סיום.
• החליטו על תדירות, משך ואופן תיעוד.
• שלחו הודעה קצרה להורים והסבירו לתלמידים את המטרה.
• קבעו מראש מועד לשיחת סיכום עם המורים ועם נציגי תלמידים.
• כתבו עמוד תובנות אחד בסוף הפיילוט.

לסיום

התחלה מוצלחת של למידה מבוססת משחק לא נמדדת בכמות הכלים שנכנסו לבית הספר, אלא באיכות הלמידה שנוצרה סביבם. צעד קטן, מכוון ומתועד ייתן לכם בסיס הרבה יותר יציב מהשקה גדולה שנשכחת אחרי חודש. ומה שתלמדו בפיילוט הראשון ילווה אתכם בכל הרחבה שתבוא אחריו.