פרסים, נקודות ומוטיבציה פנימית: מה באמת מניע תלמידים ללמוד

כמעט בכל כיתה יש טבלת מדבקות, שיטת נקודות או קופסת הפתעות. הכלים האלה מוכרים, נוחים ולעתים קרובות גם יעילים. הם עוזרים להתחיל הרגל חדש, להרגיע כיתה סוערת או לעודד תלמיד שתקוע. אבל כל מורה ותיק מכיר גם את הצד השני: התלמיד ששואל ״כמה נקודות אקבל על זה?״ לפני שהוא מתחיל משימה, או הכיתה שמאבדת עניין ברגע שהפרסים נגמרים. השאלה היא לא אם להשתמש בתגמולים, אלא איך לעשות זאת כך שהם יובילו בסופו של דבר למשהו עמוק יותר.

שני סוגים של מוטיבציה

מוטיבציה חיצונית היא הרצון לעשות משהו בגלל מה שיבוא אחריו: פרס, ציון, שבח או הימנעות מעונש. מוטיבציה פנימית היא הרצון לעשות משהו בגלל שהוא מעניין, מאתגר או משמעותי כשלעצמו. שתיהן קיימות אצל כל תלמיד, ושתיהן לגיטימיות.

הבעיה מתחילה כשבית הספר נשען רק על הסוג הראשון. אז הלמידה הופכת לעסקה: אני עושה, אתה נותן. וכשהעסקה מפסיקה להשתלם, למשל כשהפרס כבר לא מרגש או כשהמשימה קשה מדי ביחס לתגמול, התלמיד מפסיק להשקיע.

מה מחזק מוטיבציה פנימית

יש כמה תנאים שמחזקים את הרצון ללמוד מתוך עניין. הם רלוונטיים לכל כיתה, ובמיוחד לכיתה שמשתמשת במשחקים:

• בחירה: כשתלמיד יכול לבחור בין כמה משימות, בין כמה דרכים לפתור או בין כמה נושאים, הוא מרגיש בעלות.
• אתגר מותאם: משימה קלה מדי משעממת, משימה קשה מדי מייאשת. האתגר הנכון הוא זה שנמצא קצת מעבר למה שהתלמיד כבר יודע.
• תחושת התקדמות: תלמיד שרואה שהוא משתפר, גם במעט, רוצה להמשיך.
• שייכות: למידה עם חברים, בקבוצה שאכפת לה, מחזקת את הרצון להשתתף.
• משמעות: כשתלמיד מבין למה הוא לומד משהו ואיך זה מתחבר לחיים שלו, הוא משקיע יותר.

משחקים טובים בנויים בדיוק על העקרונות האלה, ולכן הם יכולים להיות כלי חזק לחיזוק מוטיבציה פנימית, בתנאי שלא הופכים אותם רק למכונת נקודות.

איך להשתמש בתגמולים בלי להיתקע בהם

תגמולים חיצוניים הם לא האויב. הם יכולים לעזור בהתחלה, כשהתלמיד עוד לא מכיר את הנושא ולא יודע שהוא עשוי ליהנות ממנו. הטריק הוא להשתמש בהם כגשר ולא כיעד.

כמה עקרונות מעשיים:

1. לתגמל מאמץ ואסטרטגיה, לא רק תוצאה. ״ראיתי שניסית שלוש דרכים שונות״ מחזק משהו אחר מאשר ״קיבלת מאה״.
2. להפחית בהדרגה. בתחילת יחידה אפשר לתת נקודות על כל משימה, ובהמשך רק על אתגרים מיוחדים.
3. להעדיף פרסים חווייתיים. זמן נוסף לפעילות אהובה, הזדמנות להוביל משחק או לבחור את הנושא הבא שווים יותר מחפצים.
4. לא לתגמל על משהו שהתלמיד כבר אוהב. אם תלמיד קורא בהנאה, אין צורך לתת לו נקודות על כל ספר. זה עלול דווקא להחליש את ההנאה.

כדאי לשים לב לשאלה שתלמידים שואלים. אם השאלה הנפוצה היא ״מה מקבלים?״, כנראה שהתגמול תפס יותר מדי מקום. אם השאלה היא ״אפשר עוד אחד?״, אתם בכיוון הנכון.

מה ההנהלה יכולה לעשות

ברמה הבית ספרית, ההנהלה יכולה להשפיע על התרבות. כדאי לבחון את שיטות התגמול הקיימות בבית הספר ולשאול: האם הן מתגמלות בעיקר ציונים, או גם מאמץ, שיפור ושיתוף פעולה? האם יש מקום לבחירה של תלמידים? האם יש הזדמנויות שבהן תלמידים לומדים רק כי זה מעניין, בלי ציון ובלי פרס?

אפשר גם לפתוח את הנושא בישיבת צוות. לבקש מכל מורה לחשוב על רגע שבו תלמיד שלו התלהב מלמידה בלי שום פרס, ולתאר מה קרה שם. הדוגמאות האלה יכולות להפוך לבסיס לשיחה על מה שבית הספר רוצה לחזק.

צ׳קליסט לתרבות של מוטיבציה פנימית

• מפו את שיטות התגמול הקיימות בכיתות השונות.
• עודדו מורים לתגמל מאמץ ואסטרטגיה ולא רק הישג.
• שלבו בחירה של תלמידים במשימות ובמשחקים.
• התאימו את רמת האתגר כך שתהיה קצת מעבר ליכולת הנוכחית.
• העדיפו פרסים חווייתיים על פני חפצים.
• תכננו הפחתה הדרגתית של תגמולים לאורך יחידה.
• אספו בישיבת צוות דוגמאות לרגעים של למידה מתוך עניין.

לסיום

המטרה הסופית של כל מערכת תגמול היא להפוך את עצמה למיותרת. תלמיד שלומד כי הוא סקרן, כי הוא רוצה להשתפר וכי טוב לו עם החברים שלו, ימשיך ללמוד גם כשאין מדבקות. משחקים יכולים לעזור להגיע לשם, בתנאי שזוכרים שהנקודות הן רק הדרך, ולא היעד.