תלמידים מחוננים ומצטיינים בכיתה הרגילה: גם להם מגיע אתגר

כשמדברים על הכלה ועל מגוון לומדים, השיחה נוטה להתמקד בתלמידים שמתקשים. זה מובן, אבל יש קבוצה שלעתים קרובות נשכחת: תלמידים מחוננים ומצטיינים. הם מסיימים משימות לפני כולם, יודעים את התשובות, ולכן נראה שהם ״בסדר״. אבל תלמיד שמשתעמם בכיתה יום אחרי יום עלול לאבד עניין, לפתח הרגלי עבודה חלשים, להפריע, או פשוט להתנתק. גם לו מגיע מענה, ובית ספר מכיל הוא כזה שרואה גם אותו.

לזהות את התלמידים

לא כל תלמיד מחונן נראה כמו ״התלמיד המצטיין״ הקלאסי. יש תלמידים מחוננים שמקבלים ציונים בינוניים כי הם משועממים, תלמידים שמפריעים כי הם לא מאותגרים, תלמידים שקטים שמסתירים את היכולות שלהם כדי להשתלב חברתית, ותלמידים שיש להם גם קושי מסוים שמסתיר את הכישרון.

כדי לזהות את התלמידים האלה, כדאי לעודד מורים לשים לב לסימנים: שאלות עמוקות במיוחד, סקרנות בתחום מסוים, יכולת לראות קשרים שאחרים לא רואים, הבנה מהירה של מושגים חדשים, או תסכול מחזרות. כדאי גם לבדוק את התהליכים הקיימים לאיתור מחוננים ומצטיינים, בהתאם להנחיות העדכניות של משרד החינוך, ולוודא שבית הספר מכיר את האפשרויות.

אתגר בתוך הכיתה

רוב הזמן התלמידים המחוננים נמצאים בכיתה הרגילה, ולכן המענה העיקרי צריך להיות שם. כמה דרכים:

• העמקה ולא האצה בלבד: במקום לתת לתלמיד ״עוד תרגילים״, לתת לו שאלה שדורשת חשיבה ברמה גבוהה יותר. למה זה עובד? מה יקרה אם נשנה תנאי? איך היית מסביר את זה למישהו אחר?
• פרויקט אישי: נושא שהתלמיד בוחר וחוקר לעומק לאורך זמן, במקביל לשיעורים.
• דילוג על תרגול מיותר: תלמיד שהוכיח שליטה בנושא לא צריך לתרגל אותו שוב. אפשר לתת לו לעבור לאתגר.
• תפקיד של מומחה: לתת לתלמיד להכין הסבר, להוביל דיון או לבנות משימה לכיתה.
• בחירה: לתת לו לבחור את הדרך שבה הוא לומד ומציג את מה שלמד.

שאלה שמורים יכולים לשאול את עצמם: ״מה התלמיד הזה למד היום שלא ידע אתמול?״ אם התשובה היא ״כלום״, כדאי לחשוב על אתגר אחר.

מעבר לכיתה

לצד המענה בכיתה, כדאי לחשוב על הזדמנויות נוספות: חוגי העשרה, קבוצות עניין בבית הספר, תוכניות של הרשות או של גורמים חיצוניים, ותחרויות ואולימפיאדות בתחומים שונים. כדאי שבית הספר יכיר את האפשרויות באזור ויעדכן את ההורים.

כדאי גם לחשוב על קבוצות עניין בתוך בית הספר. קבוצה קטנה של תלמידים מכמה כיתות שנפגשת פעם בשבוע סביב נושא מאתגר, כמו מתמטיקה, כתיבה, מדע או תכנות, יכולה להיות מקור לאתגר ולחברות.

הצד הרגשי

תלמידים מחוננים מתמודדים לעתים קרובות גם עם אתגרים רגשיים וחברתיים. חלקם מרגישים שונים מבני גילם, חלקם פרפקציוניסטים שמתקשים להתמודד עם טעויות, חלקם רגישים במיוחד. יש תלמידים שהתרגלו שהכל בא להם בקלות, וכשהם פוגשים לראשונה אתגר אמיתי הם מתקשים להתמודד.

כדאי שהיועצת ושהמחנכים יהיו ערים לכך. לעזור לתלמידים ללמוד להתמודד עם כישלון, לבנות קשרים חברתיים, ולהבין שהערך שלהם לא תלוי רק בהישגים. האתגר הלימודי חשוב, אבל הוא לא מספיק לבדו.

כדאי גם להיזהר מלהטיל על תלמידים מחוננים את תפקיד ״העוזר הקבוע״ של הכיתה. לעזור לחבר זה דבר טוב, אבל כשזה הופך לתפקיד היחיד שלהם, הם מפסידים את הזמן שלהם לצמוח.

לעבוד עם ההורים

הורים לתלמידים מחוננים מגיעים לפעמים עם ציפיות גבוהות, ולפעמים עם תסכול מכך שהילד משתעמם. כדאי לפגוש אותם, להקשיב, ולבנות יחד תוכנית. חשוב גם לנהל ציפיות: בית הספר יכול לעשות הרבה, אבל לא הכל. שותפות טובה עם ההורים מאפשרת להשלים את מה שבית הספר נותן עם מה שאפשר לעשות בבית ובקהילה.

צ׳קליסט למענה לתלמידים מחוננים

• עודדו מורים לזהות סימנים של מחוננות, כולל אצל תלמידים לא ״קלאסיים״.
• בדקו את תהליכי האיתור בהתאם להנחיות העדכניות.
• הציעו העמקה בכיתה ולא רק ״עוד מאותו דבר״.
• אפשרו פרויקטים אישיים ודילוג על תרגול מיותר.
• הקימו קבוצות עניין בין כיתתיות.
• הכירו את תוכניות ההעשרה באזור ועדכנו הורים.
• שימו לב לצרכים הרגשיים והחברתיים.
• בנו שותפות עם ההורים ונהלו ציפיות.

לסיום

הכלה אמיתית פירושה שכל תלמיד מקבל את מה שהוא צריך כדי לצמוח, כולל התלמידים שכבר יודעים הרבה. כשבית הספר רואה גם אותם, מאתגר אותם ותומך בהם, הוא לא רק מונע שעמום. הוא מאפשר להם לגלות כמה רחוק הם יכולים להגיע.