עיצוב אוניברסלי ללמידה: לתכנן שיעור שמתאים לכולם מההתחלה

הדרך המקובלת לתכנן שיעור היא לחשוב על ״התלמיד הממוצע״, לבנות שיעור שמתאים לו, ואז להוסיף התאמות לתלמידים שזה לא מתאים להם. הבעיה היא שהתלמיד הממוצע לא באמת קיים. בכל כיתה יש מגוון רחב של תלמידים, וכשמתכננים לממוצע, השיעור לא מתאים באמת לאף אחד. עיצוב אוניברסלי ללמידה מציע גישה אחרת: לתכנן מההתחלה שיעור גמיש, שמאפשר לתלמידים שונים להיכנס אליו בדרכים שונות.

הרעיון בקצרה

הרעיון של עיצוב אוניברסלי מגיע במקור מאדריכלות. כשמתכננים מבנה עם רמפה במקום מדרגות, הרמפה משרתת אנשים בכיסא גלגלים, אבל גם הורים עם עגלות, אנשים עם מזוודות ומבוגרים שקשה להם לעלות מדרגות. תכנון שמראש לוקח בחשבון מגוון, מיטיב עם כולם.

בחינוך, אותו עיקרון אומר: במקום להוסיף התאמות אחרי, לבנות שיעור שכבר כולל אפשרויות שונות. התלמידים בוחרים, או המורה מכוון, את הדרך שמתאימה לכל אחד.

שלושה עקרונות מנחים

הגישה מבוססת בדרך כלל על שלוש שאלות שכדאי לשאול בכל תכנון:

איך התלמידים יקבלו את המידע? לא כל התלמידים לומדים הכי טוב מהקשבה להסבר או מקריאת טקסט. כדאי להציג את המידע בכמה דרכים: הסבר בעל פה, טקסט כתוב, תרשים, סרטון, הדגמה, חפץ מוחשי.

איך התלמידים יראו את מה שלמדו? לא כל התלמידים מבטאים את עצמם הכי טוב בכתיבה. כדאי לאפשר כמה דרכים להראות הבנה: כתיבה, הסבר בעל פה, ציור, בנייה, הצגה, הקלטה.

מה יניע את התלמידים להשתתף? תלמידים שונים מתחברים לדברים שונים. כדאי לתת בחירה, לחבר לתחומי עניין, להציע רמות אתגר שונות, ולשלב עבודה אישית וקבוצתית.

השאלה המרכזית בעיצוב אוניברסלי היא לא ״מה אני צריך לשנות בשביל התלמיד הזה?״, אלא ״איך אני בונה שיעור שבו פחות תלמידים יצטרכו שינוי?״

איך זה נראה בשיעור אמיתי

נניח שיעור במדעים על מחזור המים. בתכנון רגיל, המורה מסביר, התלמידים קוראים בספר ועונים על שאלות. בתכנון אוניברסלי, השיעור יכול להיראות כך:

1. פתיחה: המורה מציג תמונה של ענן ושואל מה התלמידים יודעים. כל אחד יכול לענות בעל פה או לכתוב על פתק.
2. הצגת המידע: הסבר קצר, עם תרשים על הלוח ואולי סרטון קצר. הטקסט מהספר זמין למי שרוצה לקרוא.
3. תרגול: התלמידים בוחרים משימה: לצייר את המחזור עם הסברים, לכתוב סיפור על טיפת מים, או לבנות דגם פשוט.
4. סיכום: כל קבוצה מציגה את מה שעשתה, והכיתה מוצאת יחד את המשותף.

השיעור הזה לא דורש הרבה יותר זמן תכנון, אבל הוא מאפשר להרבה יותר תלמידים להשתתף באמת.

להתחיל בצעדים קטנים

אין צורך לשנות את כל השיעורים בבת אחת. כדאי להתחיל בעיקרון אחד. מורה שמתחיל להציג כל נושא חדש גם בתרשים וגם בהסבר, כבר עשה צעד משמעותי. מורה שנותן פעם בשבוע בחירה בין שתי דרכים להגיש משימה, כבר מיישם את העיקרון השני.

ההנהלה יכולה לעודד את זה דרך ישיבות צוות שבהן מורים משתפים דוגמאות, דרך מאגר משותף של חומרים בפורמטים שונים, ודרך תצפיות עמיתים ממוקדות.

מכשולים נפוצים

מורים שמתחילים לתכנן כך נתקלים לעתים בכמה קשיים. יש חשש שבחירה תוביל לבלגן, יש תלמידים שבוחרים תמיד את האפשרות הקלה, ויש תחושה שקשה להעריך תוצרים שונים זה מזה. כדאי לדבר על הקשיים האלה בגלוי. מחוון אחד ברור, שמתאר מה צריך להופיע בכל תוצר ללא קשר לפורמט, פותר הרבה מבעיית ההערכה. ותלמיד שבוחר תמיד באותה אפשרות יכול לקבל הכוונה עדינה לנסות משהו חדש בפעם הבאה.

הקשר להתאמות אישיות

עיצוב אוניברסלי לא מחליף התאמות אישיות לתלמידים שזקוקים להן. תלמידים עם צרכים מיוחדים עדיין עשויים להזדקק להתאמות ספציפיות, שנקבעות עם הצוות המקצועי ובהתאם להנחיות העדכניות. אבל כשהשיעור כבר גמיש, ההתאמות האישיות פשוטות יותר, ותלמידים רבים פחות מרגישים ״שונים״.

צ׳קליסט לתכנון אוניברסלי

• הציגו כל נושא חדש ביותר מדרך אחת.
• אפשרו לתלמידים כמה דרכים להראות הבנה.
• שלבו בחירה ורמות אתגר שונות.
• התחילו בעיקרון אחד ובשיעור אחד בשבוע.
• שתפו דוגמאות בישיבות צוות.
• בנו מאגר חומרים בפורמטים מגוונים.
• המשיכו לתאם התאמות אישיות עם הצוות המקצועי.

לסיום

עיצוב אוניברסלי ללמידה הוא לא שיטה מסובכת אלא דרך חשיבה. הוא מתחיל בהנחה שהשונות בכיתה היא הנורמה, ולא החריג. כשמורים מתכננים מתוך ההנחה הזו, הם מגלים שהשיעורים שלהם מגיעים ליותר תלמידים, ושפחות תלמידים נשארים מאחור. כלים מגוונים, כמו למידה מבוססת משחק, יכולים להיות אחת הדרכים להציע לתלמידים עוד ערוץ כניסה ללמידה.