השנה הראשונה בניהול: שבע מלכודות נפוצות ואיך להימנע מהן

השנה הראשונה בתפקיד ניהול היא שנה של למידה מואצת. יש בה רגעים מרגשים, ויש בה גם רגעים שבהם מגלים שמשהו שנראה הגיוני לחלוטין יצר מתח לא צפוי. מנהלים ומנהלות ותיקים מספרים לא פעם על אותן טעויות, בגרסאות שונות. הכרות מוקדמת עם המלכודות לא תמנע את כולן, אבל תעזור לזהות אותן כשהן מתחילות.

שבע המלכודות

1. לנסות להיות בכל מקום

מנהל חדש רוצה להוכיח מחויבות, ולכן מגיע ראשון, יוצא אחרון, עונה לכל הודעה ומשתתף בכל ישיבה. אחרי כמה חודשים זה גובה מחיר, וגם משדר לצוות שאין צורך לקחת אחריות כי המנהל ממילא יטפל. כדאי להחליט מוקדם על אילו ישיבות אתם חייבים להיות ועל אילו מספיק לקבל סיכום.

2. לשנות לפני שמבינים

מסורת שנראית מיותרת יכולה להיות עוגן רגשי לצוות או לקהילה. טקס שנראה ארוך מדי, ישיבה שנראית חסרת תכלית, כל אלה עשויים להחזיק משמעות שלא נראית מבחוץ. לפני ביטול, כדאי לשאול: ״ספרו לי על זה. למה זה התחיל, ומה זה נותן לכם?״

3. להתחבר מהר מדי לקבוצה אחת

בכל צוות יש קבוצות, ולפעמים גם מחנות. מנהל חדש שמבלה את רוב הזמן עם קבוצה אחת, גם אם היא הכי מקבלת ופתוחה, עלול להיתפס כמי שבחר צד. כדאי לפזר את הזמן באופן מודע ולבדוק מדי פעם עם מי לא דיברתם השבוע.

4. להבטיח מה שלא בשליטתכם

שעות נוספות, תקנים, שיפוצים, תקציב לפרויקט. בשנה הראשונה עוד לא תמיד ברור מה באמת בסמכותכם ומה תלוי ברשות או בגורמים אחרים. משפט כמו ״אני אבדוק ואחזור אליך עד יום שלישי״ עדיף בהרבה מהבטחה שלא תתממש.

5. להימנע משיחות קשות

הרצון להתחיל ברגל ימין גורם לפעמים לדחות שיחה עם מורה שלא עומדת בציפיות, או עם הורה שחוצה גבולות. אבל שיחה שנדחית רק מתייקרת. כדאי לנהל אותה מוקדם, בטון רגוע וענייני, עם דגש על מה שמצופה ועל התמיכה שתינתן.

6. להשוות לבית הספר הקודם

״אצלנו בבית הספר הקודם עשינו את זה כך״ הוא משפט שצוות שומע כביקורת, גם כשהכוונה טובה. אפשר להביא רעיונות מבחוץ בלי להצמיד להם תווית. ״יש לי רעיון שראיתי עובד, מה אתם חושבים?״ פתוח יותר.

7. לשכוח את עצמכם

שנה ראשונה גוזלת אנרגיה. מנהלים רבים מוותרים על פעילות גופנית, על זמן משפחה ועל שינה, ומגלים לקראת האביב שהם מותשים. כדאי לסמן ביומן זמן אישי כמו שמסמנים ישיבת צוות, ולהתייחס אליו ברצינות דומה.

מעבר לעייפות הפיזית, יש גם עייפות רגשית. בשנה הראשונה כל החלטה מרגישה כמו מבחן, וכל ביקורת נשמעת אישית. כדאי לזכור שחלק גדול מהתגובות של הצוות וההורים אינו מופנה אליכם כאדם אלא לתפקיד, ולשינוי שהגעתם איתו. כשמבינים את זה, קל יותר להקשיב לביקורת בלי להתגונן, ולקחת ממנה את מה שמועיל.

מה עושים כשכבר טעיתם

רוב המלכודות האלה מתגלות רק בדיעבד. כשזה קורה, הדרך הטובה ביותר היא לרוב הפשוטה ביותר: לומר בקול. ״שמתי לב שביטלתי את המפגש הזה מהר מדי, ואני רוצה לחזור ולשמוע מה הוא נתן לכם.״ משפט כזה, שנאמר בישיבת צוות או בשיחה אישית, בונה יותר אמון מכל החלטה מושלמת. הוא מראה שאתם רואים, מקשיבים ומוכנים לתקן.

טיפ: מצאו עמית או עמיתה, מנהל ותיק מבית ספר אחר, ששאלתם אותו פעם בחודש ״מה היית עושה במקומי?״. מבט מבחוץ חוסך הרבה טעויות.

כדאי גם לזכור שלא כל הטעויות צריכות תיקון פומבי. חלקן מתוקנות בשקט, בשינוי התנהגות עקבי לאורך כמה שבועות. הצוות שם לב לזה, גם אם אף אחד לא אומר דבר.

איך מזהים שנפלתם במלכודת

• הצוות מפסיק להביא אליכם בעיות, או להפך, מביא אליכם כל דבר קטן.
• אתם שומעים על החלטות שלכם מגורמים שלישיים בגרסה שונה ממה שהתכוונתם.
• יש אנשי צוות שעוד לא ניהלתם איתם שיחה אישית אחת.
• אתם מרגישים שאין לכם זמן לחשוב, רק להגיב.

רשימת בדיקה חודשית

• עם מי לא דיברתי החודש?
• איזו שיחה קשה אני דוחה?
• איזו הבטחה נתתי ועדיין לא קיימתי?
• כמה ערבים השבוע עבדתי עד מאוחר?
• מה למדתי החודש על בית הספר שלא ידעתי קודם?

לסיום

טעויות בשנה הראשונה הן חלק בלתי נפרד מהתפקיד. מה שחשוב הוא לזהות אותן מוקדם, להודות בהן כשצריך ולתקן. צוות סולח למנהל שטועה ולומד. הוא מתקשה יותר עם מנהל שלא מוכן להודות שטעה.