נוכחות מנהיגותית: איך המנהל/ת משפיעים גם בלי לומר מילה

יש מנהלים ומנהלות שנכנסים לחדר, והאווירה משתנה. לא בגלל שהם מרימים את הקול או נותנים הוראות, אלא בגלל משהו קשה להגדרה: שקט פנימי, תשומת לב, תחושה שהם באמת כאן. נוכחות מנהיגותית אינה כריזמה מולדת. היא מצטברת מהרגלים קטנים, מהדרך שבה מקשיבים, מהמקומות שבהם בוחרים להיות, ומהעקביות בין מה שאומרים למה שעושים.

להיות נראים

הצעד הראשון בנוכחות הוא פשוט: להיות בשטח. מנהל שרוב הזמן בחדר שלו, מול המחשב, נתפס כרחוק, גם אם הוא עובד קשה. מנהל שנמצא בבוקר בשער, מסתובב בהפסקות ונכנס לכיתות, נתפס כחלק מהחיים של בית הספר.

כמה הרגלים פשוטים שמגבירים נראות:

• לעמוד בשער בכניסת התלמידים בבוקר, כמה פעמים בשבוע.
• להסתובב בחצר בהפסקה הגדולה, לא כדי לפקח אלא כדי לדבר עם ילדים.
• לאכול מדי פעם בחדר המורים ולא במשרד.
• לבקר במקומות שפחות מבקרים בהם: חדר המזכירות, המחסן, הספרייה, חדר הצוות הטכני.

הנוכחות הזו מאפשרת גם לשמוע דברים שלא היו מגיעים אליכם אחרת. שיחה קצרה עם תלמיד בחצר או עם השרת בבוקר מספרת לפעמים יותר מכל דוח.

הקשבה כנוכחות

נוכחות אמיתית מתבטאת בעיקר בהקשבה. כשאיש צוות מדבר אתכם, האם אתם מסתכלים עליו, או על הטלפון? האם אתם מקשיבים כדי להבין, או כדי לענות? האם אתם נותנים לו לסיים, או קופצים לפתרון?

הקשבה פעילה כוללת כמה רכיבים פשוטים: להניח את הטלפון בצד, ליצור קשר עין, לשאול שאלות המשך, ולסכם במילים שלכם את מה ששמעתם. ״אז אם הבנתי נכון, מה שהכי מתסכל אותך זה שהתוכנית השתנתה בלי שעדכנו אותך.״ משפט כזה משדר שהקשבתם באמת, ולעיתים קרובות הוא מרגיע יותר מכל פתרון.

כשאין לכם זמן להקשיב באמת, עדיף לומר זאת: ״אני רוצה לשמוע את זה כמו שצריך, ועכשיו אני ממהר לישיבה. אפשר לשבת היום בשתיים?״ זה מכבד יותר מהקשבה חצויה.

שפת גוף וטון

מה שאתם אומרים חשוב, אבל איך שאתם אומרים את זה נשמע חזק יותר. כמה דברים שכדאי לשים לב אליהם:

קצב. כשאתם לחוצים, אתם כנראה מדברים מהר. דיבור איטי ושקול משדר ביטחון.

עמידה ותנועה. ידיים שלובות או גב מופנה משדרים סגירות. עמידה פתוחה ופנים מופנות לאדם משדרות זמינות.

טון בכתב. גם בהודעות יש טון. הודעה קצרה מדי עלולה להישמע כועסת. מילה של פתיחה וסיום, ״בוקר טוב״, ״תודה״, משנות את כל החוויה.

טיפ: בקשו מעמית שאתם סומכים עליו לצפות בכם בישיבת צוות ולתת לכם משוב רק על שפת הגוף והטון. מנהלים רבים מופתעים לגלות מה הם משדרים בלי לשים לב.

עקביות בין מילים למעשים

הגורם החשוב ביותר לנוכחות מנהיגותית הוא אמינות. כשהמנהל אומר שזמן ההוראה מקודש, ואחר כך מוציא כיתות לאירועים בלי תיאום, הצוות שם לב. כשהוא מדבר על איזון, ושולח הודעות בחצות, הצוות שם לב. כל פער קטן בין מילים למעשים שוחק את האמון.

כדאי לשאול את עצמכם מדי פעם: מהם שלושת הדברים שאני הכי מדבר עליהם? האם ההתנהגות שלי מבטאת אותם? אם לא, מה צריך לשנות, את המילים או את המעשים?

נוכחות ברגעים הקטנים

לא רק בטקסים ובנאומים בונים נוכחות. דווקא ברגעים הקטנים: לזכור את השם של הבת של המורה שחלתה, לשאול את הרכז איך עבר האירוע שהוא תכנן, להגיד תודה לשרת על משהו ספציפי. אלה רגעים שלוקחים שניות, אבל הם בונים תחושה שהמנהל רואה את האנשים, לא רק את התפקידים.

נוכחות נבחנת גם ברגעים שבהם קל להיעלם. אחרי אירוע קשה, בתקופת לחץ או כשיש ביקורת על החלטה שלכם, הנטייה הטבעית היא להסתגר במשרד. אבל דווקא אז הצוות צריך לראות אתכם. כמה דקות בחדר המורים, שיחה קצרה במסדרון, או משפט פשוט בישיבה כמו ״אני יודע שהשבוע היה לא פשוט, ואני כאן״, משדרים יציבות ומחזקים את האמון יותר מכל הודעה כתובה.

רשימת צעדים לשבוע הקרוב

• עמדו בשער לפחות פעמיים השבוע.
• הסתובבו בחצר בהפסקה הגדולה.
• בכל שיחה, הניחו את הטלפון בצד.
• סכמו לפחות שיחה אחת ביום במילים שלכם.
• בקשו משוב על שפת הגוף מעמית.
• בדקו פער אחד בין מה שאתם אומרים למה שאתם עושים.
• אמרו תודה ספציפית לשלושה אנשים.

לסיום

נוכחות מנהיגותית אינה הופעה. היא דרך להיות. היא נבנית מתשומת לב, מהקשבה, ומעקביות לאורך זמן. וכשהיא קיימת, היא מורגשת בכל בית הספר, גם כשהמנהל לא בחדר. הצוות יודע שמישהו רואה אותו, התלמידים יודעים שיש מי שמחזיק, וכולם יודעים שהמילים של המנהל שוות משהו.