בדידות בתפקיד הניהול: איך בונים רשת תמיכה מקצועית ואישית

מנהל או מנהלת בית ספר מוקפים באנשים כל היום. מורים, תלמידים, הורים, אנשי רשות. ובכל זאת, רבים מתארים תחושה של בדידות. לא בדידות פיזית, אלא בדידות של מי שמחזיק אחריות שאין מי שחולק בה באמת. יש החלטות שרק אתם מקבלים, מידע שרק אתם יודעים, וספקות שקשה לשתף. ההכרה בבדידות הזו היא הצעד הראשון. הצעד השני הוא לבנות סביבכם רשת שתחזיק אתכם.

מאיפה מגיעה הבדידות

כמה גורמים הופכים את תפקיד הניהול לבודד במיוחד:

פערי כוחות. גם כשהיחסים עם הצוות חמים, אתם הממונים. יש דברים שאי אפשר לשתף עם מי שכפוף לכם, ויש מרחק מסוים שנוצר באופן טבעי.

סודיות. מנהלים יודעים דברים רגישים על תלמידים, משפחות ואנשי צוות, ואינם יכולים לדבר עליהם.

אחריות סופית. גם כשמתייעצים עם כולם, ההחלטה בסוף שלכם. וכשמשהו משתבש, האחריות נופלת עליכם.

מעבר מהצוות להנהלה. מי שקודם מתוך הצוות מגלה לא פעם שחברים קרובים בחדר המורים מתייחסים אליו אחרת. זה טבעי, אבל זה כואב.

הבדידות לא חייבת להיות גזירה

קל להתייחס לבדידות כחלק בלתי נמנע מהתפקיד, ״זה המחיר״. אבל בדידות מתמשכת פוגעת בשיקול הדעת, ברווחה ובהנאה מהעבודה. מנהל בודד מקבל החלטות בלי מראה, סוחב לבד רגשות קשים, ומאבד לפעמים את הפרספקטיבה. לכן בניית רשת תמיכה היא לא מותרות, אלא חלק מהעבודה.

רשת בכמה מעגלים

רשת תמיכה טובה היא מגוונת. אדם אחד לא יכול למלא את כל הצרכים. כדאי לחשוב על כמה מעגלים:

עמיתים בתפקיד. מנהלים ומנהלות מבתי ספר אחרים, שמבינים את המציאות מבפנים. אפשר לפגוש אותם בהשתלמויות, בפורומים של הרשות, או ביוזמה אישית. קבוצת למידת עמיתים קבועה היא אחת הדרכים החזקות ביותר להפחית בדידות.

חונך או חונכת. מנהל ותיק או איש מקצוע שמלווה אתכם לאורך זמן, ושאיתו אפשר לדבר בכנות על ספקות וטעויות.

צוות הנהלה קרוב. סגנים ורכזים שאתם סומכים עליהם. איתם אפשר לשתף יותר מאשר עם הצוות הרחב, גם אם לא הכל.

אנשים מחוץ לחינוך. חברים, בני משפחה, אנשים מתחומים אחרים. הם לא תמיד מבינים את הפרטים, אבל הם מזכירים שיש חיים מחוץ לבית הספר, ונותנים פרספקטיבה שונה.

ליווי מקצועי. במצבים של עומס רגשי משמעותי, שיחה עם איש מקצוע בתחום הטיפול או הייעוץ יכולה לעזור מאוד. אין בזה שום דבר מביך.

טיפ: ציירו לעצמכם מפה של הרשת. מי נמצא בכל מעגל? איפה חסר? הרבה פעמים מגלים שמעגל שלם, למשל עמיתים בתפקיד, כמעט ריק.

איך מתחילים לבנות

רשת לא נבנית בבת אחת. כמה צעדים קטנים להתחלה:

• להתקשר החודש לשני מנהלים שאתם מכירים ולהציע קפה.
• לבדוק אם ברשות או במחוז יש פורום מנהלים, ולהשתתף באופן פעיל.
• לפנות למנהל ותיק שאתם מעריכים ולבקש שיחה פעם בחודש.
• להחליט על ערב קבוע בשבוע לחברים או למשפחה.
• לשתף בן או בת זוג, או חבר קרוב, בתחושה עצמה, בלי פרטים מזהים.

הפנייה הראשונה היא הקשה ביותר. מנהלים רבים חוששים להיראות חלשים. אבל כמעט תמיד מתגלה שהצד השני מרגיש בדיוק אותו דבר, ושמח שמישהו פנה.

לשמור על הרשת

רשת תמיכה דורשת תחזוקה. קשרים שלא מטפחים נחלשים. כדאי לסמן ביומן מפגשים קבועים, ולא לחכות לרגע של משבר כדי להתקשר. ושווה גם לזכור שרשת היא הדדית. כשאתם מקשיבים לעמית שעובר תקופה קשה, אתם לא רק נותנים, אתם גם מחזקים את הקשר שיחזיק אתכם כשתצטרכו.

שימו לב גם לרגעים שבהם הבדידות מתגברת. אצל מנהלים רבים זה קורה אחרי החלטה קשה, בסוף שבוע עמוס, או בתקופות שבהן יש ביקורת מבחוץ. כשמזהים את הדפוס, אפשר להיערך אליו מראש: לקבוע שיחה עם עמית דווקא בתקופות האלה, או לתכנן ערב עם חברים אחרי שבוע שידוע מראש שיהיה קשה.

רשימת צעדים

• הכירו בתחושת הבדידות, בלי שיפוט.
• ציירו מפה של רשת התמיכה הנוכחית שלכם.
• זהו מעגל אחד שחסר וקבעו צעד ראשון למלא אותו.
• פנו החודש לפחות לעמית אחד.
• קבעו מפגש קבוע עם חונך או קבוצת עמיתים.
• שמרו על זמן קבוע לחברים ולמשפחה.
• פנו לליווי מקצועי אם התחושה כבדה ומתמשכת.

לסיום

בדידות היא חלק אמיתי מתפקיד הניהול, אבל היא לא חייבת להיות כל הסיפור. מנהלים שבונים סביבם רשת תמיכה מגוונת מקבלים החלטות טובות יותר, מחזיקים מעמד לאורך זמן ונהנים יותר מהדרך. מועדון המנהלים בפורטל נבנה בדיוק מתוך ההבנה הזו, כמקום שבו מנהלים ומנהלות יכולים למצוא עמיתים, תוכן מקצועי והטבות, ולהרגיש קצת פחות לבד.