סכסוכים בין מורים: איך מנהלים מתערבים בלי לבחור צד

שתי מורות שמלמדות באותה שכבה ולא מדברות זו עם זו. רכז שמרגיש שמורה מסוים מערער עליו מול הצוות. ויכוח בישיבת צוות שהפך אישי והשאיר משקעים. סכסוכים בין אנשי צוות הם חלק טבעי מכל מקום עבודה, אבל בבית ספר הם מורגשים מהר: בחדר המורים, בתיאום בין כיתות, ולפעמים גם אצל התלמידים. מנהלים לא יכולים למנוע כל מחלוקת, אבל הם יכולים לעזור לצוות לנהל אותה.

מתי להתערב ומתי לחכות

לא כל מתיחות דורשת התערבות של המנהל. מבוגרים יכולים ולפעמים צריכים לפתור דברים בעצמם. כדאי לשאול שלוש שאלות:

• האם זה משפיע על התלמידים? אם שני מורים לא מתאמים מבחנים, לא מעבירים מידע על תלמיד משותף או מתבטאים זה נגד זה מול כיתה, צריך להתערב.
• האם זה משפיע על הצוות? אם אנשים אחרים נגררים לצדדים, או שהאווירה בחדר המורים נפגעת.
• האם הם ניסו לפתור לבד? אם לא, אפשר לעודד אותם לעשות זאת לפני שאתם נכנסים.

אם התשובה לאחת משתי השאלות הראשונות חיובית, אל תחכו. סכסוך שמוזנח מתעבה.

שיחות נפרדות לפני שיחה משותפת

לפני שמושיבים את שני הצדדים יחד, כדאי לשוחח עם כל אחד בנפרד. מטרת השיחות האלה היא להבין, לא לשפוט. שאלות שעוזרות:

• "ספר לי מה קרה מנקודת המבט שלך."
• "מה הכי מפריע לך במצב הנוכחי?"
• "מה היית רוצה שיקרה?"
• "מה אתה מוכן לעשות כדי שזה ישתנה?"

הקשיבו גם למה שלא נאמר. לעתים קרובות הסכסוך הגלוי, למשל על חלוקת שעות או על מבחן משותף, מסתיר משהו עמוק יותר: תחושה של חוסר הערכה, פגיעה מאירוע ישן, או חשש לאבד מעמד.

בשיחות הנפרדות הקפידו לא להסכים עם אף צד ולא לחזור על מה שהצד השני אמר. "אני שומע שזה מאוד מתסכל אותך" זה לא "אתה צודק".

טיפ: בשיחה הנפרדת, בקשו מכל צד לנסות לתאר איך הצד השני רואה את המצב. השאלה הזו לבדה מרככת לפעמים את העמדות עוד לפני שהם נפגשים.

שיחת גישור: מבנה ותסריט

כשמפגישים את הצדדים, המנהל הוא המנחה ולא השופט. מבנה פשוט:

פתיחה. "תודה ששניכם הסכמתם לשבת. אני לא כאן כדי לקבוע מי צודק. אני כאן כי שניכם חשובים לבית הספר, ואני רוצה שתוכלו לעבוד יחד. בואו נסכים על כמה כללים: כל אחד מדבר בתורו, מדברים על התנהגויות ולא על אופי, והמטרה היא למצוא דרך קדימה."

סבב ראשון. כל צד מתאר את המצב מנקודת מבטו, בלי הפרעה. אחרי כל אחד, בקשו מהשני לסכם במילים שלו מה שמע. זה מאט את השיחה ומוודא הקשבה.

חיפוש מכנה משותף. "מה שניכם רוצים?" כמעט תמיד יש משהו: שהשכבה תתפקד טוב, שהתלמידים יקבלו את מה שהם צריכים, שתהיה אווירה טובה.

הסכמות. הובילו לניסוח של שתיים או שלוש הסכמות מעשיות. "סיכמנו שמבחנים משותפים ייכתבו יחד, כשכל אחת אחראית על חצי ושתיכן עוברות על הכול. אם יש מחלוקת על שאלה, פונים לרכזת המקצוע."

מעקב. קבעו מתי תיפגשו שוב לבדוק איך זה עובד.

כשהסכסוך חוזר

לפעמים, למרות הכול, הסכסוך חוזר. במקרה כזה, כדאי לבחון אם יש צורך בשינוי מבני: הפרדה בשיבוץ, שינוי תחומי אחריות או הגדרה ברורה יותר של מי מחליט מה. זה לא כישלון, אלא הכרה בכך שלא כל שני אנשים צריכים לעבוד צמוד.

אם הסכסוך כולל התנהגות פוגענית, השפלה או איומים, זה כבר לא סכסוך בין עמיתים אלא נושא משמעתי, ויש לטפל בו בהתאם לנהלים. כדאי לבדוק את ההנחיות העדכניות של משרד החינוך ולהתייעץ עם הפיקוח.

רשימת בדיקה לטיפול בסכסוך

• בדקתי אם הסכסוך משפיע על תלמידים או על הצוות
• שוחחתי עם כל צד בנפרד, בלי לנקוט עמדה
• קבעתי שיחה משותפת עם כללים ברורים
• כל צד סיכם את דברי השני
• מצאנו מכנה משותף
• ניסחנו הסכמות מעשיות בכתב
• קבענו מועד מעקב

כדאי גם לחשוב על מניעה. נורמות ברורות של עבודה משותפת, כמו איך מחלקים משימות בצוות שכבה, איך מעבירים ביקורת על עמית ומה עושים כשיש אי הסכמה מקצועית, מצמצמות את מספר הסכסוכים שמגיעים בכלל לשולחן שלכם. שווה לנסח אותן יחד עם הצוות בתחילת השנה ולחזור אליהן כשצריך.

צוות שלומד לנהל מחלוקות בכבוד הוא צוות חזק יותר. כשמורים רואים שהמנהל מטפל בסכסוכים בהגינות ובלי לבחור צדדים, הם מרגישים בטוחים יותר להעלות קשיים מוקדם, לפני שהם הופכים למשבר.